Luke 23— HHH

¹ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס,

²ומיד החלו להאשים אותו: "האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!"

³"האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס את ישוע. "אתה אומר," ענה ישוע.

⁴פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא: "מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!"

⁵אולם הם התעקשו: "אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים."

⁶"האם הוא תושב הגליל?" שאל פילטוס.

⁷"כן," השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.

⁸הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.

⁹הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר.

¹⁰בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.

¹¹גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס.

¹²הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.

¹³פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם,

¹⁴והודיע להם: "הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם!

¹⁵גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות!

¹⁶משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו."

¹⁷מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.

¹⁸אך כולם צעקו פה אחד: "קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר-אבא!"

¹⁹(בר-אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים).

²⁰פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל.

²¹אבל הקהל התעקש: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

²²פילטוס שאל אותם פעם שלישית: "מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו."

²³אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.

²⁴פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות.

²⁵על-פי בקשתם שחרר את בר-אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.

²⁶בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקירני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו.

²⁷בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו.

²⁸ישוע פנה אליהן ואמר: "בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן,

²⁹כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.

³⁰בעת ההיא יתחננו בני-האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות - שתקבורנה אותם.

³¹שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!"

³²יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים.

³³בהגיעם אל המקום שנקרא גלגלתא - או מקום הגולגולת - הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.

³⁴"אבי, סלח להם," קרא ישוע, "כי אינם יודעים מה הם עושים!" בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע.

³⁵ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו: "הוא 'הושיע' כל-כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!"

³⁶גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ

³⁷וקראו: "אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!"

³⁸מעל ראשו של ישוע תלו שלט: "זהו מלך היהודים".

³⁹אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר: "אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?"

⁴⁰הפושע השני גער בחברו ואמר: "האם גם במותך אינך ירא את האלוהים?

⁴¹אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!"

⁴²הוא פנה אל ישוע ואמר: "ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך."

⁴³"עוד היום אתה תהיה איתי בגן-עדן," ענה לו ישוע.

⁴⁴בשעה שתים-עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.

⁴⁵אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים.

⁴⁶לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול: "אבי, אני מפקיד את רוחי בידך." ונפח את נשמתו.

⁴⁷קצין רומאי בכיר, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא: "האיש הזה באמת היה צדיק."

⁴⁸משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם.

⁴⁹כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש. [(50-51) ]בין ידידיו של ישוע היה גם אדם בשם יוסף מהעיירה היהודית רמתיים. יוסף היה איש טוב וישר והאמין בביאת המשיח. למרות שהיה חבר הסנהדרין לא הסכים עם החלטתם ופעולתם.

⁵⁰

⁵¹

⁵²יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע.

⁵³לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש.

⁵⁴כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.

⁵⁵הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה.

⁵⁶לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.