Luke 24— HHH

¹ביום ראשון השכם בבוקר לקחו הנשים את המרקחת שהכינו והלכו אל הקבר.

²בהגיען אל המקום גילו כי הסלע הגדול שסתם את פתח הקבר הוזז ממקומו.

³הן נכנסו פנימה, אך לא מצאו את גופתו של האדון ישוע.

⁴הנשים היו במבוכה גדולה ולא הבינו מה קרה. לפתע נגלו אליהן שני אנשים לבושים גלימות מבריקות ונוצצות.

⁵בפחד רב השתחוו הנשים לפני השניים. "מדוע אתן מחפשות את החי בין המתים?" שאלו השניים. [(6-7) ]"הוא אינו נמצא כאן, הוא קם לתחייה! האם אינכן זוכרות שעוד בהיותו בגליל סיפר לכן שעל בן-האדם להימסר לידי אנשים רשעים, שיצלבו אותו, אבל ביום השלישי יקום לתחייה?"

⁶

⁷

⁸הנשים נזכרו בדברי ישוע

⁹ומיהרו לשוב העירה, כדי לספר את החדשות לאחד-עשר התלמידים ולכל השאר.

¹⁰(אלה הנשים שהלכו אל הקבר: מרים המגדלית, יוחנה, מרים אמו של יעקב ואחרות).

¹¹אולם דברי הנשים נשמעו באוזניהם כסיפור דמיוני, והם לא האמינו להן.

¹²אך פטרוס קם ורץ אל הקבר. בהביטו פנימה ראה את התכריכים מונחים במקומם, אך הגופה לא הייתה שם. הוא לא הבין מה קרה ועזב את המקום.

¹³באותו יום הלכו שניים מתלמידיו של ישוע בדרך המובילה לעמאוס - כפר המרוחק כאחד עשר ק"מ מירושלים.

¹⁴בעודם משוחחים ביניהם על מות ישוע,

¹⁵הופיע לפתע ישוע עצמו ונלווה אליהם.

¹⁶אך השניים לא הכירוהו, כי עיניהם היו אחוזות.

¹⁷"על מה אתם משוחחים?" שאל אותם ישוע. השניים נעצרו, וישוע ראה שפניהם הביעו צער וכאב.

¹⁸אחד מהשניים, קליופס שמו, השיב: "אתה ודאי האדם היחיד בכל ירושלים שאינו יודע מה קרה בעיר בימים האחרונים."

¹⁹"מה קרה בעיר?" שאל ישוע. "אנחנו מתכוונים לישוע מנצרת," הסבירו השניים. "ישוע היה נביא שחולל נסים ונפלאות, ומורה חכם בעיני אלוהים ובעיני העם.

²⁰אבל ראשי הכוהנים ורבים ממנהיגנו אסרו אותו ומסרוהו לידי הרומאים, כדי שיגזרו עליו דין מוות, ואלה צלבו אותו.

²¹ואילו אנחנו חשבנו וקיווינו שהוא המשיח העתיד לגאול את עם-ישראל. כל מה שסיפרנו לך קרה לפני שלושה ימים, [(22-23) ]אך בזאת לא תם הסיפור! מספר נשים מקבוצתנו הלכו הבוקר אל הקבר, וכשחזרו היה בפיהן סיפור בלתי רגיל. הנשים סיפרו כי גופתו של ישוע נעלמה, וכי פגשו בקבר שני מלאכים שאמרו להן כי ישוע חי!

²²

²³

²⁴כמה מאנשינו מיהרו אל הקבר כדי לבדוק את דברי הנשים, ונוכחו שהן צדקו; גופתו של ישוע באמת נעלמה."

²⁵"כסילים!" קרא ישוע. "האם כל-כך קשה לכם להאמין לדברי הנביאים בכתבי-הקודש?

²⁶האם לא ניבאו הנביאים באופן ברור שהמשיח יסבול את העינויים הנוראים האלה, לפני שיתגלה כבודו והדרו?"

²⁷לאחר מכן הוא ציטט להם פסוקים מן התנ"ך והסביר להם את כל מה שנאמר עליו בכתובים, החל מבראשית וכלה בדברי הנביאים.

²⁸בינתיים התקרבו השלושה לעמאוס - הכפר שאליו היו מועדות פניהם. ישוע נראה כעומד להמשיך בדרכו,

²⁹אולם השניים הפצירו בו ללון בביתם, כי הייתה שעת ערב, וישוע נענה להזמנתם.

³⁰כשהתיישבו לאכול ברך ישוע על הלחם, פרס אותו והגישו להם.

³¹לפתע כאילו נפקחו עיניהם, והם הכירו את ישוע. באותו רגע הוא נעלם מעיניהם.

³²השניים החלו לספר זה לזה כיצד התרגשו בשעה שישוע דיבר אליהם וביאר להם את הכתוב בתנ"ך.

³³בלי לאבד זמן קמו השניים וחזרו לירושלים, שם מצאו את אחד-עשר התלמידים ואחרים מתלמידי ישוע אשר קיבלו את פניהם בקריאה:

³⁴"האדון באמת קם לתחייה! הוא נגלה לפטרוס!"

³⁵השניים מעמאוס סיפרו כיצד נגלה ישוע גם אליהם כשהלכו בדרך, וכיצד הכירו אותו כשפרס את הלחם.

³⁶בשעה שדיברו הופיע ישוע בחדר וברך אותם לשלום.

³⁷הופעתו הבהילה אותם, כי חשבו שרוח רפאים לפניהם!

³⁸"מדוע נבהלתם?" שאל ישוע." מדוע אינכם מאמינים שאני הוא העומד לפניכם?

³⁹הביטו בידי! הביטו ברגלי! אתם יכולים לראות ללא ספק שאני הוא העומד לפניכם! געו בי והיווכחו שאינני רוח, שהרי לרוח אין בשר ועצמות כפי שיש לי!"

⁴⁰בשעה שדיבר הראה להם ישוע את נקבי המסמרים בידיו ואת הפצעים ברגליו.

⁴¹על אף שמחתם הרבה עדיין הטילו התלמידים ספק ולא האמינו. משום כך שאל אותם ישוע: "האם יש לכם כאן משהו לאכול?"

⁴²הם הגישו לו חתיכת דג צלוי,

⁴³וישוע אכל את הדג לנגד עיניהם.

⁴⁴לאחר מכן אמר ישוע: "האם אינכם זוכרים שעוד בהיותי אתכם סיפרתי לכם שכל מה שאמרו עלי משה, הנביאים ובתהילים חייב להתקיים?"

⁴⁵ישוע פתח את לבם כדי שסוף סוף יבינו את הכתובים,

⁴⁶והוסיף: "עוד לפני זמן רב נכתב שעל המשיח להתענות, למות ולקום לתחייה ביום השלישי.

⁴⁷ועוד כתוב כי דבר אלוהים יצא אל כל העמים, החל מירושלים, וכי כל מי שיאמין בי ויחזור בתשובה יסלחו לו חטאיו.

⁴⁸אתם עדים לקיום הנבואות האלה.

⁴⁹"עתה אני עומד לשלוח אליכם את אשר הבטיח אבי. הישארו כאן בירושלים עד שיבוא רוח הקודש וימלא אתכם בכוח ובגבורה מן השמים."

⁵⁰לאחר מכן הוא הוביל אותם אל בית-עניה, שם נשא את ידיו אל השמים וברך אותם.

⁵¹תוך כדי ברכתו נפרד מהם ישוע ועלה השמיימה.

⁵²התלמידים השתחוו לו וחזרו לירושלים מלאי שמחה,

⁵³ואת כל זמנם בילו בבית-המקדש כשהם מהללים ומברכים את האלוהים.