John 6— HHH

¹כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה).

²אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים.

³ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ.

⁴היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. [(5-6) ]ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו. "מאין נשיג להם לחם לאכול?" ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.

⁵

⁶

⁷"גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!" השיב פיליפוס.

⁸אנדרי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר:

⁹"יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?"

¹⁰"אמרו לכולם לשבת על האדמה," ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת-אלפים איש היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה.

¹¹ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.

¹²"אספו בבקשה את הפירורים שנשארו," ביקש ישוע, "כדי שדבר לא ייזרק."

¹³התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים-עשר סלים.

¹⁴כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: "זהו באמת הנביא שציפינו לו!"

¹⁵ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים.

¹⁶בערב ירדו התלמידים לים

¹⁷ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר-נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם.

¹⁸בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה.

¹⁹התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על-פני המים. פחד אחז אותם,

²⁰אולם ישוע הרגיעם: "זה אני, ישוע, אל תפחדו."

²¹הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.

²²למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה.

²³בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה.

²⁴כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר-נחום כדי לחפש אותו.

²⁵הם מצאו אותו בכפר-נחום ושאלו בתמיהה: "רבי, כיצד הגעת הנה?"

²⁶"האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!" השיב להם ישוע.

²⁷"אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן-האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי."

²⁸"מה עלינו לעשות כדי למצוא-חן בעיני אלוהים?" שאלו.

²⁹"אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם," השיב ישוע.

³⁰"אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות.

³¹אבותינו קיבלו יום יום לחם חינם במדבר; הרי הכתובים אומרים שמשה נתן להם לחם מהשמים."

³²אולם ישוע הסביר: "אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים.

³³הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על-ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם."

³⁴"אדון," קראו, "תן לנו תמיד את הלחם הזה!"

³⁵"אני הוא לחם החיים," אמר ישוע. "כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם.

³⁶אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי.

³⁷אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי - אלה שאבי נתן לי - ואני מבטיח שלא אדחה איש,

³⁸כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.

³⁹האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון.

⁴⁰זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון."

⁴¹היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.

⁴²"אילו שטויות הוא מדבר?" שאלו. "הלא הוא ישוע בן-יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?"

⁴³"אל תתרגזו על דברי אלה," ביקש ישוע.

⁴⁴"רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.

⁴⁵הלא כתוב בספרי הנביאים: 'וכל בניך למודי ה'.' ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי.

⁴⁶לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.

⁴⁷"אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח.

⁴⁸אני הוא לחם החיים.

⁴⁹אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו.

⁵⁰אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות.

⁵¹אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה."

⁵²"איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?" החלו היהודים להתווכח ביניהם.

⁵³"אני אומר לכם ברצינות," המשיך ישוע, "אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם!

⁵⁴אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.

⁵⁵כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי.

⁵⁶כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו.

⁵⁷כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו.

⁵⁸אני הלחם האמתי היורד מהשמים - לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח."

⁵⁹ישוע לימד אותם דברים אלה בבית-הכנסת בכפר-נחום.

⁶⁰אפילו תלמידיו אמרו: "קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?"

⁶¹ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. "מה מטריד אתכם?" שאל אותם.

⁶²"מה תגידו אם תראו את בן-האדם עולה חזרה לשמים?

⁶³רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים.

⁶⁴אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים." ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.

⁶⁵"משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים," הסביר ישוע.

⁶⁶באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים.

⁶⁷"האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?" שאל ישוע את שנים-עשר תלמידיו.

⁶⁸"אדוני, לאן נלך ולמי?" קרא שמעון פטרוס. "רק לך יש דברים של חיי נצח,

⁶⁹ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!"

⁷⁰השיב להם ישוע: "אני בחרתי בכם בעצמי — שנים-עשר במספר — ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן."

⁷¹הוא התכוון ליהודה בן-שמעון איש-קריות, אחד משנים-עשר התלמידים, שעמד להסגירו.