John 5— HHH

¹כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים.

²ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית "בית-חסדא", וסביבה חמישה רציפים.

³על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו,

⁴כי מדי פעם ירד מלאך ה' אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא).

⁵בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים.

⁶ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו. "אתה רוצה להירפא?" שאל ישוע.

⁷"איני יכול!" השיב האיש בייאוש. "אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני."

⁸"קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!" פקד ישוע.

⁹האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת,

¹⁰לא מצא הדבר חן בעיני היהודים. "אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!" קראו לעבר הנרפא.

¹¹"האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת," ענה האיש.

¹²"מיהו האיש הזה?" שאלו.

¹³אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא. בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.

¹⁴מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית-המקדש ואמר לו: "עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע."

¹⁵האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו.

¹⁶ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת.

¹⁷אבל ישוע אמר להם: "אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!"

¹⁸דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים "אביו", ובכך השווה את עצמו לאלוהים.

¹⁹"הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו," אמר ישוע, "הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך.

²⁰כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו!

²¹הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב.

²²האב לא ישפוט איש - הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב.

²³מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.

²⁴"אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים.

²⁵"אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן-האלוהים - וכל השומעים יחיו.

²⁶כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב.

²⁷כבן-האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני-האדם.

²⁸אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים,

²⁹והם יקומו מקבריהם - עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.

³⁰"איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.

³¹"אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה.

³²אולם מישהו אחר מעיד עלי - יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו.

³³אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת.

³⁴אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני-אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.

³⁵"יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה.

³⁶ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי.

³⁷האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם.

³⁸אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.

³⁹"אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי!

⁴⁰למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.

⁴¹"איני לוקח כבוד ושבחים מבני-אדם ואיני דואג לדעתכם עלי,

⁴²אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים.

⁴³אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו.

⁴⁴אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.

⁴⁵אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו - שבו אתם מאמינים - הוא הטוען עליכם!

⁴⁶אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי.

⁴⁷ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי."