1כל־נפש תכנע לגדלת הרשיות כי־אין רשות כי אם־מאת האלהים והרשיות הנמצאות על־יד אלהים נתמנו׃
2לכן כל־המתקומם לרשות מרד הוא בצווי האלהים והמרדים ישאו את־דינם׃
3כי השליטים אינם לפחד למעשים הטובים כי אם־לרעים ועל־כן אם־רצונך שלא תירא מן־הרשות עשה הטוב והיה־לך שבח ממנה׃
4כי־משמשת אלהים היא לטוב לך אך אם־הרע תעשה ירא כי לא לחנם חגרת־חרב היא כי־משמשת אלהים היא נקמת בקצף מכל־עשה הרע׃
5על־כן עלינו להכנע לא לבד בעבור הקצף כי־גם בעבור דעת חובתנו׃
6כי לזאת אף־משלמים אתם את־המס כי־משרתי אלהים המה השקדים על־זאת׃
7לכן תנו לכל־איש כחובתכם המס לאשר־לו המס והמכס לאשר־לו המכס והמורא לאשר־לו המורא והכבוד לאשר־לו הכבוד׃
8ואל־תהיו חיבים לאיש דבר זולתי אהבת איש את־רעהו כי האהב את־חברו קים את־התורה׃
9כי מצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך׃
10האהבה לא תרע לרע על־כן האהבה קיום התורה כלה׃
11וכזאת עשו מדעתכם את־הזמן כי־כבר הגיעה השעה להקיץ מן־השנה כי ישועתנו קרובה עתה מהיום אשר באנו להאמין׃
12הלילה חלף והיום קרב לכן נסירה־נא את־מעשי החשך ונלבשה את־כלי נשק האור׃
13וכמו ביום נתהלכה בצניעות לא בזוללות ובשכרון ולא בבעילות ועשות זמה ולא במריבה וקנאה׃
14כי אם־לבשו את־האדון ישוע המשיח ודאגו לבשרכם אך־לא להגביר התאות׃