1ויצא ישוע מן־המקדש ללכת לדרכו ויגשו תלמידיו להראותו את־בניני המקדש׃
2ויען ישוע ויאמר אליהם הראיתם את־כל־אלה אמן אמר אני לכם לא־תשאר פה אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
3וישב על־הר הזיתים ויגשו אליו התלמידים לבדם ויאמרו אמר־נא לנו מתי תהיה זאת ומה־הוא אות בואך ואות קץ העולם׃
4ויען ישוע ויאמר להם ראו פן־יתעה אתכם איש׃
5כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא המשיח והתעו רבים׃
6ואתם עתידים לשמע מלחמות ושמעות מלחמה ראו פן־תבהלו כי־היו תהיה כל־זאת אך עוד אין זה הקץ׃
7כי יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה והיה רעב ודבר ורעש הנה והנה׃
8וכל־אלה רק ראשית החבלים׃
9אז יענו אתכם וימסרו אתכם למיתה והייתם שנואים לכל־הגוים למען שמי׃
10ואז יכשלו רבים ומסרו איש את־רעהו ושנאו איש את־אחיו׃
11ונביאי שקר רבים יקומו והתעו רבים׃
12ומפני אשר ירבה הרשע תפוג אהבת רבים׃
13והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
14ותקרא בשורת המלכות הזאת בתבל כלה לעדות לכל־הגוים ואחר יבוא הקץ׃
15לכן כאשר תראו שקוץ משמם האמור על־ידי דניאל הנביא עומד במקום קדש הקרא יבין׃
16אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים׃
17ואשר על־הגג אל־ירד לשאת דבר מביתו׃
18ואשר בשדה אל־ישב הביתה לשאת את־מלבושו׃
19ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם׃
20אך התפללו אשר מנוסתכם לא תהיה בחרף ולא בשבת׃
21כי אז תהיה צרה גדולה אשר כמוה לא־נהיתה מראשית העולם עד־עתה וכמוה לא תהיה עוד׃
22ולולא נקצרו הימים ההם לא יושע כל־בשר אך למען הבחירים יקצרו הימים ההם׃
23וכי־יאמר אליכם איש בעת ההיא הנה־פה המשיח או הנו־שם אל־תאמינו׃
24כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אתות גדולות ומופתים למען התעות אף את הבחירים אם־יוכלו׃
25הנה מראש הגדתי לכם׃
26לכן כי־יאמרו אליכם הנו במדבר אל־תצאו הנו בחדרים אל־תאמינו׃
27כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד־מערב כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃
28כי באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃
29ומיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו והכוכבים יפלו מן־השמים וכחות השמים יתמוטטו׃
30אז אות בן־האדם יראה בשמים וספדו כל־משפחות הארץ וראו את בן־האדם בא עם־ענני השמים בגבורה וכבוד רב׃
31וישלח את־מלאכיו בקול שופר גדול ויקבצו את־בחיריו מארבע הרוחות למקצה השמים ועד קצה השמים׃
32למדו־נא את־משל התאנה כאשר ירטב ענפה ופרחו עליה ידעתם כי קרוב הקיץ׃
33כן גם־אתם בראותכם את־כל־אלה דעו כי־קרוב הוא לפתח׃
34אמן אמר אני לכם כי לא יעבר הדור הזה עד אשר־יהיו כל־אלה׃
35השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
36אך היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אתה גם־לא מלאכי השמים בלתי אבי לבדו׃
37וכימי נח כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃
38כי כאשר בימי המבול היו אכלים ושתים נשאים נשים ונתנים אותן לאנשים עד־היום אשר־בא נח אל־התבה׃
39ולא ידעו עד־בוא המבול וישחת את־כלם כן יהיה גם־בואו של בן־האדם׃
40אז יהיו שנים בשדה אחד יאסף ואחד יעזב׃
41שתים טוחנות ברחים אחת תאסף ואחת תעזב׃
42לכן שקדו כי אינכם יודעים באיזו שעה יבא אדניכם׃
43ואת־זאת הבינו אשר לו־ידע בעל הבית באיזו אשמורה יבא הגנב כי־עתה שקד ולא הניח לחתר את־ביתו׃
44לכן היו נכונים גם־אתם כי בשעה אשר לא תדמו יבוא בן־האדם׃
45מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדניו על־בני ביתו לתת להם את־אכלם בעתו׃
46אשרי העבד אשר אדניו בבואו ימצאהו עשה כן׃
47אמן אמר אני לכם כי יפקידהו על־כל־אשר־לו׃
48ואם העבד הרע יאמר בלבו בשש אדני לבוא׃
49ויחל להכות את־חבריו ואכל ושתה עם־הסובאים׃
50בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע׃
51וישסף אותו וישים את־חלקו עם החנפים שם תהיה היללה וחרק השנים׃