1אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את־נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃
2חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃
3הכסילות לקחו את־הנרות ולא־לקחו עמהן שמן׃
4והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃
5וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃
6ויהי בחצות הלילה וישמע קול צעקה הנה החתן צאינה לקראתו׃
7אז התעוררו כל־העלמות ההן ותיטבנה את־נרותיהן׃
8ותאמרנה הכסילות אל־החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃
9ותענינה החכמות לאמר לא כן פן־יחסר לנו ולכן כי אם־לכנה אל־המוכרים וקנינה לכן׃
10ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל־החתנה ותסגר הדלת׃
11ואחרי־כן באו גם־שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח־לנו׃
12ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
13לכן שקדו כי אינכם יודעים את־היום ואת־השעה אשר יבא בה בן־האדם׃
14כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל־עבדיו וימסר להם את־רכושו׃
15ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל־איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃
16וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃
17וכן הלקח שתים גם־הוא הרויח שתים אחרות׃
18אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את־כסף אדניו׃
19ואחרי ימים רבים בא אדני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃
20ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃
21ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל־הרבה אפקידך בוא אל־שמחת אדניך׃
22ויגש גם־לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃
23ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל־הרבה אפקידך בוא אל־שמחת אדניך׃
24ויגש גם־הלקח את־הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי־איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃
25ואירא ואלך ואטמן את־ככרך באדמה ועתה הא־לך את אשר־לך׃
26ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי־קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃
27לכן היה עליך לתת את־כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר־לי ברבית׃
28על־כן שאו ממנו את הככר ותנו אל־האיש אשר־לו עשר הככרים׃
29כי כל־איש אשר יש־לו ינתן לו ונוסף לו עוד והאיש אשר אין־לו גם את אשר־לו יקח ממנו׃
30ואת־עבד הבליעל השליכו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
31והיה כי יבוא בן־האדם בכבודו וכל־המלאכים הקדושים עמו וישב על־כסא כבודו׃
32ונאספו לפניו כל־הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן־העתודים׃
33והציב את־הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃
34אז יאמר המלך אל־הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את־המלכות המוכנה לכם למן־הוסד העולם׃
35כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃
36ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃
37וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃
38ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃
39ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃
40והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה־שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃
41ואז יאמר גם אל־הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל־אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃
42כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃
43גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃
44וענו גם־הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃
45אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה־שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם־לי לא עשיתם׃
46וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃