1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר־עשה חתנה לבנו׃
3וישלח את־עבדיו לקרא הקרואים אל־החתנה ולא אבו לבוא׃
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל־הקרואים הנה ערכתי את־סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל־החתנה׃
5והם לא־שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל־שדהו וזה אל־מסחרו׃
6והנשארים תפשו את־עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את־המרצחים ההם ואת־עירם שרף באש׃
8אז אמר אל־עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
9לכן לכו־נא אל־ראשי הדרכים וכל־איש אשר תמצאו קראו אתו אל־החתנה׃
10ויצאו העבדים ההם אל־הדרכים ויאספו את־כל אשר מצאו גם־רעים גם־טובים וימלא בית־החתנה מסבים׃
11ויהי כבוא המלך לראות את־המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
16וישלחו אליו את־תלמידיהם עם־ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי־איש אמת אתה ותורה באמת את־דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
17לכן הגידה־נא לנו את־דעתך הנכון לנו לתת־מס אל־הקיסר אם־לא׃
18וישוע ידע את־רשעתם ויאמר החנפים מה־תנסוני׃
19הראוני את־מטבע המס ויביאו לו דינר׃
20ויאמר אליהם של־מי הדיוקן הזה והכתוב אשר עליו׃
21ויאמרו אליו של־הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
22וכשמעם את־זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
24רבי הן משה אמר איש כי־ימות ובנים אין־לו אחיו ייבם את־אשתו והקים זרע לאחיו׃
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את־אשתו לאחיו׃
26וכמו־כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
27ואחרי כלם מתה גם־האשה׃
28ועתה בתחית המתים למי מן־השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את־הכתובים וגם את־גבורת האלהים׃
30כי בתחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם־כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
31ועל־דבר תחית המתים הלא קראתם את־הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים׃
33וישמע המון העם וישתוממו על־תורתו׃
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
36רבי איזו מצוה גדולה היא בתורה׃
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
40בשתי המצות האלה כל־התורה תלויה וגם הנביאים׃
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
42מה־דעתכם על־המשיח בן־מי הוא ויאמרו אליו בן־דוד׃
43ויאמר אליהם ואיך קרא־לו דוד ברוח אדון באמרו׃
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
45ועתה אם־דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
46ולא־יכל איש לענות אתו דבר ולא־ערב עוד איש את־לבו מן־היום ההוא לשאל אותו׃