1ויהי כאשר קרבו לירושלים ובאו אל־בית־פגי בהר הזיתים וישלח ישוע שנים מן־התלמידים׃
2ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי׃
3וכי־יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם וברגע ישלחם׃
4וכל־זאת היתה למלאת הנאמר ביד הנביא לאמר׃
5אמרו לבת־ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃
6וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע׃
7ויביאו את־האתון ואת־העיר וישימו עליהם את־בגדיהם וירכיבהו עליהם׃
8ורב ההמון פרשו את־בגדיהם על־הדרך ואחרים כרתו ענפי עצים וישטחום על־הדרך׃
9והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע־נא לבן־דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע־נא במרומים׃
10ויהי בבאו ירושלים ותהם כל־העיר לאמר מי הוא זה׃
11ויאמרו המני העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל׃
12ויבא ישוע אל־מקדש האלהים ויגרש משם את כל־המוכרים והקונים במקדש ויהפך את־שלחנות השלחנים ואת־משבות מכרי היונים׃
13ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית־תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃
14ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃
15ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע־נא לבן־דוד ויחר להם׃
16ויאמרו אליו השמע אתה את־אשר אלה אמרים ויאמר ישוע אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז׃
17ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל־בית־היני וילן שם׃
18ובבקר שב אל־העיר והוא רעב׃
19וירא תאנה אחת על־הדרך ויקרב אליה ולא־מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא־יהיה ממך פרי עד־עולם ותיבש התאנה פתאם׃
20ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם׃
21ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם־תהיה לכם אמונה ואין ספק בלבבכם לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי־גם באמרכם אל־ההר הזה הנשא והעתק אל־תוך הים היו תהיה׃
22וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים תקחהו׃
23ויבא אל־המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באיזו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃
24ויען ישוע ויאמר אליהם גם־אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם־תגידו אתו לי גם־אני אגיד לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
25טבילת יוחנן מאין היתה המן־השמים אם־מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃
26אם־נאמר מן־השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמנתם לו ואם־נאמר מבני אדם יראים אנחנו את־המון העם כי־כלם חשבים את־יוחנן לנביא׃
27ויענו את־ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם־אני לא אמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
28אבל מה־דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל־הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי׃
29ויען ויאמר אינני אבה ואחרי־כן נחם וילך׃
30ויגש אל־השני וידבר כזאת גם־אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך׃
31מי משניהם עשה את־רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל־מלכות האלהים׃
32כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי־כן להאמין לו׃
33משל אחר שמעו איש בעל־בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק׃
34ויהי בהגיע עת הבציר וישלח עבדיו אל־הכרמים לקחת את־פריו׃
35ויחזיקו הכרמים בעבדיו את־זה הכו ואת־זה הרגו ואת זה סקלו׃
36ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן־הראשונים ויעשו ככה גם־להם׃
37ובאחרונה שלח אליהם את־בנו באמרו מפני בני יגורו׃
38ויהי כראות הכרמים את־הבן ויאמרו איש אל־אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃
39ויחזיקו בו וידחפוהו אל־מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃
40והנה כבוא בעל הכרם מה־יעשה לכרמים ההם׃
41ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת־הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את־הפרי בעתו׃
42ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא־קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
43על־כן אני אמר לכם כי־תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את־פריה׃
44והנפל על־האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו׃
45ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את־משליו ויבינו כי עליהם דבר׃
46ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃