1ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי יש מן־העמדים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו מלכות האלהים באה בגבורה׃
2ואחרי ששת ימים לקח ישוע את־פטרוס ואת־יעקב ואת־יוחנן ויעלם על־הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם׃
3ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמוהם׃
4וירא אליהם אליהו ומשה מדברים עם־ישוע׃
5ויען פטרוס ויאמר אל־ישוע רבי טוב היותנו פה נעשה־נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת׃
6כי לא־ידע מה־ידבר כי היו נבהלים׃
7ויהי ענן סוכך עליהם ויצא מן־הענן קול אמר זה בני ידידי אליו שמעו׃
8והמה הביטו כה וכה פתאם ולא־ראו עוד איש בלתי את־ישוע לבדו אתם׃
9וירדו מן־ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את־אשר ראו עד כי־יקום בן־האדם מן־המתים׃
10וישמרו את־הדבר בלבבם וידרשו לדעת מה־היא התקומה מן־המתים׃
11וישאלהו לאמר מה־זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה׃
12ויען ויאמר להם הנה אליהו בא בראשונה וישיב את־הכל ומה־כתוב על בן־האדם הלא כי יענה הרבה וימאס׃
13אבל אמר אני לכם גם־בא אליהו וגם־עשו לו כרצונם כאשר כתוב עליו׃
14ויהי כבואו אל־התלמידים וירא עם־רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם׃
15וכל־העם כראותם אתו כן תמהו וירוצו אליו וישאלו־לו לשלום׃
16וישאל את־הסופרים מה־אתם מתוכחים עמהם׃
17ויען אחד מן־העם ויאמר רבי הבאתי אליך את־בני אשר־רוח אלם בקרבו׃
18והיה בכל־מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את־שניו ויבש גופו ואמר אל־תלמידיך לגרשו ולא יכלו׃
19ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד־מתי אהיה עמכם עד־מתי אסבל אתכם הביאו אתו לפני׃
20ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו׃
21וישאל את־אביו כמה ימים היתה־לו זאת ויאמר מימי נעוריו׃
22ופעמים רבות הפיל אתו גם־באש גם־במים להאבידו אך אם־יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו׃
23ויאמר אליו ישוע לאמר אם־תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃
24ויתן אבי הילד את־קלו בבכי ויאמר אני מאמין אדני עזר־נא לחסרון אמונתי׃
25וירא ישוע את־העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל־תסף לבוא־בו עוד׃
26ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר־אמרו רבים כי גוע׃
27ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם׃
28ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃
29ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם־בתפלה ובצום׃
30ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש׃
31כי היה מלמד את־תלמידיו לאמר אליהם כי עתיד בן־האדם להמסר בידי בני־אדם ויהרגהו ואחרי אשר נהרג יקום ביום השלישי׃
32והם לא הבינו את הדבר וייראו לשאל אותו׃
33ויבא אל־כפר־נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התוכחתם איש עם־רעהו בדרך׃
34ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם׃
35וישב ויקרא אל־שנים העשר ויאמר אליהם איש כי־יחפץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכלם ומשרת כלם׃
36ויקח ילד ויעמידהו בתוכם ויחבקהו ויאמר להם׃
37כל־אשר יקבל בשמי ילד אחד כזה הוא מקבל אותי וכל־אשר אותי יקבל איננו מקבל אותי כי אם־את־אשר שלחני׃
38ויען יוחנן ויאמר אליו רבי ראינו איש מגרש שדים בשמך ואיננו הולך אחרינו ונעצור בעדו יען אשר לא־הלך אחרינו׃
39ויאמר ישוע אל־תעצרהו כי אין איש עשה גבורה בשמי ויוכל במהרה לדבר־בי רעה׃
40כי כל אשר איננו נגדנו הוא בעדנו׃
41כי כל־המשקה אתכם כוס מים בשמי על־אשר אתם למשיח אמן אמר אני לכם כי לא־יאבד שכרו׃
42וכל־המכשיל אחד הקטנים המאמינים בי טוב לו שיתלה פלח־רכב על־צוארו והשלך בים׃
43ואם־ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל־גיהנם אל־האש אשר לא תכבה׃
44אשר־שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
45ואם־רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל־האש אשר לא תכבה׃
46אשר־שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
47ואם־עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל־מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם׃
48אשר־שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
49כי כל־איש באש ימלח וכל־קרבן במלח ימלח׃
50טוב המלח ואם־המלח יהיה תפל במה תתקנו אותו יהי־לכם מלח בקרבכם ויהי שלום ביניכם׃