1ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה־יאכלו ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר אליהם׃
2נכמרו רחמי על־העם כי־זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃
3והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי־יש מהם אשר באו ממרחק׃
4ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את־אלה פה במדבר לחם׃
5וישאל אותם כמה ככרות־לחם יש לכם ויאמרו שבע׃
6ויצו את־העם לשבת לארץ ויקח את־שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃
7ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם־את־אלה׃
8ויאכלו וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים שבעת דודים׃
9והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃
10אז ירד באניה עם־תלמידיו ויבא אל־גלילות דלמנותא׃
11ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן־השמים והם מנסים אתו׃
12ויאנח ברוחו ויאמר מה־הדור הזה מבקש־לו אות אמן אמר אני לכם אם־ינתן אות לדור הזה׃
13ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל־עבר הים׃
14וישכחו לקחת אתם לחם ולא־היה להם באניה בלתי אם־ככר־לחם אחת׃
15ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃
16ויחשבו ויאמרו איש אל־רעהו על כי־לחם אין אתנו׃
17וידע ישוע ויאמר להם מה־תחשבו על כי־לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃
18עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃
19כאשר פרסתי את־חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃
20ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃
21ויאמר אליהם איך לא תבינו׃
22ויבא אל־בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃
23ויאחז ביד העור ויוליכהו אל־מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את־ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃
24ויבט ויאמר אראה את־בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃
25ויוסף לשום את־ידיו על־עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד־למרחוק׃
26וישלחהו אל־ביתו לאמר אל־תבא בתוך הכפר ואל־תדבר לאיש בכפר׃
27ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל־כפרי קיסרין של־פילפוס ויהי בדרך וישאל את־תלמידיו ויאמר אליהם מה־אמרים עלי האנשים מי־אני׃
28ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן־הנביאים׃
29וישאל אתם לאמר ואתם מה־תאמרו עלי מי־אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃
30ויצו אתם בגערה לבלתי דבר־עליו לאיש׃
31ויחל ללמדם כי צריך בן־האדם לענות הרבה וימאס על־ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃
32והוא בגלוי דבר את־הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער־בו׃
33ויפן אחריו ויבט אל־תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם־לדברי האדם׃
34ויקרא אל־העם ואל־תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את־צלבו וילך אחרי׃
35כי כל־אשר יחפץ להושיע את־נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃
36כי מה־יועיל לאדם כי־יקנה את־כל־העולם ונשחתה נפשו׃
37או מה־יתן איש פדיון נפשו׃
38כי כל־איש אשר־הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף־הוא יהיה לחרפה לבן־האדם בבואו בכבוד אביו עם־המלאכים הקדושים׃