1ויקהלו אליו הפרושים ומן־הסופרים אשר באו מירושלים׃
2ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃
3כי הפרושים וכל־היהודים לא יאכלו בלתי אם־רחצו את־ידיהם עד־הפרק בזהירות באחזם בקבלת הזקנים׃
4ואת־אשר מן־השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃
5וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על־פי קבלת הזקנים כי־אכלים לחם בלא נטילת ידים׃
6ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
7ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃
8כי עזבתם את־מצות אלהים לאחז בקבלת בני־אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃
9ויאמר אליהם מה־יפה עשיתם אשר בטלתם את־מצות האלהים כדי שתשמרו את־קבלתכם׃
10כי־משה אמר כבד את־אביך ואת־אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
11ואתם אמרים איש כי־יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל־מה־שאתה נהנה ממני׃
12ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃
13ותפרו את־דבר האלהים על־ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃
14ויקרא אל־כל־העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃
15אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל־קרבו כי אם־הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את־האדם׃
16כל־אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
17ויהי כאשר שב הביתה מן־ההמון וישאלהו תלמידיו על־דבר המשל׃
18ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל־הבא אל־תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃
19כי לא־יבוא אל־לבו כי אם־אל־כרשו ויצא למוצאות להבר כל־אכל׃
20ויאמר היצא מן־האדם הוא מטמא את־האדם׃
21כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח׃
22וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃
23כל־הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃
24ויקם משם וילך לו אל־גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי־יודע לאיש ולא יכל להסתר׃
25כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את־שמעו ותבא ותפל לרגליו׃
26והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש את־השד מבתה׃
27ויאמר אליה ישוע הניחי לשבע בראשונה הבנים כי לא־טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
28ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם־צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃
29ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי־לך יצא השד מבתך׃
30ותבא אל־ביתה ותמצא את־הילדה משכבת על־המטה והשד יצא ממנה׃
31וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל־ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃
32ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את־ידו׃
33ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את־אצבעותיו באזניו וירק ויגע בלשונו׃
34ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃
35וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃
36ויזהר אותם כי לא־יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃
37וישתוממו עד־מאד ויאמרו את־הכל עשה יפה גם־החרשים הוא עשה לשמעים גם־האלמים למדברים׃