Mark 6— DHNT

¹ויצא משם ויבא אל־ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה־היא החכמה הנתונה לו עד־אשר נעשו גבורות כאלה על־ידיו׃

³הלא זה הוא החרש בן־מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם־בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על־חלשים מעטים שם את־ידיו וירפאם׃

⁶ויתמה על־חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁷ויקרא אל־שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על־רוחות הטמאה׃

⁸ויצו אותם אשר לא־ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית־איש שבו־בו עד כי־תצאו משם׃

¹¹וכל־אשר לא־יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן־העיר ההיא׃

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן־המתים ועל־כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי־נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את־ראשו מעליו הוא קם מן־המתים׃

¹⁷כי הוא הורדוס שלח לתפש את־יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁸יען אשר־אמר יוחנן אל־הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

²⁰כי הורדוס ירא את־יוחנן בדעתו כי־הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²²ותבא בת־הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל־הנערה שאלי ממני את־אשר תחפצי ואתן לך׃

²³וישבע לה לאמר כל־אשר תשאלי ממני אתן־לך עד־חצי מלכותי׃

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את־ראש יוחנן המטביל׃

²⁵ותמהר מאד לבוא אל־המלך ותשאל לאמר רצוני אשר־תתן לי עתה בקערה את־ראש יוחנן המטביל׃

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁷ומיד שלח המלך אחד השומרים ויצוהו להביא את־ראשו׃

²⁸וילך ויכרת את־ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל־אמה׃

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את־גויתו וישימוה בקבר׃

³⁰ויקהלו השליחים אל־ישוע ויגידו לו את־כל־אשר עשו ואת אשר למדו׃

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל־מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד־לאין־עת להם לאכול׃

³²וילכו משם באניה אל־מקום חרבה לבדד׃

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³⁴ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין־להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁶שלח אותם וילכו אל־החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין־להם מה־לאכל׃

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות־לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על־ירק הדשא׃

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴¹ויקח את־חמשת ככרות הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את־הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת־שני הדגים חלק לכלם׃

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴³וישאו מן־הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן־הדגים׃

⁴⁴והאכלים מן־הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁵ואחרי־כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל־עבר הים אל־בית צידה עד־שלחו את־העם׃

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁷ויהי־ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁸וירא אותם מתיגעים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על־פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁹והם בראותם אתו מתהלך על־פני הים חשבו כי מראה־רוח הוא ויצעקו׃

⁵⁰כי־כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי־אני הוא אל־תיראו׃

⁵¹וירד אליהם אל־האניה והרוח שככה וישתוממו עוד־יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵²כי לא השכילו בדבר־ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵³ויעברו את־הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל־היבשה׃

⁵⁴ויהי כצאתם מן־האניה אז הכירהו׃

⁵⁵וירוצו בכל־סביבותיהם ויחלו לשאת את־החולים במשכבות אל־כל־מקום אשר שמעו כי־שם הוא׃

⁵⁶ובכל־מקום אשר יבא אל־הכפרים או אל־הערים ואל־השדות שם שמו את־החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בכנף בגדו והיה כל אשר נגעו־בו ונושעו׃