Mark 10— DHNT

¹ויקם משם וילך אל־גבול יהודה מעבר הירדן ויקהלו עוד אליו המון עם וילמדם כפעם בפעם׃

²ויגשו אליו הפרושים וישאלהו אם־יוכל איש לשלח את־אשתו והם מנסים אתו׃

³ויען ויאמר אליהם מה־צוה אתכם משה׃

⁴ויאמרו משה התיר לכתב ספר כריתת ולשלח׃

⁵ויען ישוע ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם כתב לכם את־המצוה הזאת׃

⁶אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים׃

⁷על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו׃

⁸והיו שניהם לבשר אחד ואם־כן אפוא אינם עוד שנים כי אם־בשר אחד׃

⁹לכן את אשר־חבר אלהים לא יפרידנו אדם׃

¹⁰ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאל אתו על־זאת׃

¹¹ויאמר אליהם המשלח את־אשתו ולקח אחרת נאף הוא עליה׃

¹²ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאפת היא׃

¹³ויביאו אליו ילדים למען יגע בהם ויגערו התלמידים במביאיהם׃

¹⁴וירא ישוע ויכעס ויאמר אליהם הניחו לילדים לבוא אלי ואל־תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃

¹⁵אמן אמר אני לכם כל אשר־לא יקבל את־מלכות האלהים כילד הוא לא־יבא בה׃

¹⁶ויחבקם ויברכם בשומו את־ידיו עליהם׃

¹⁷ויהי בצאתו לדרך והנה־איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם׃

¹⁸ויאמר לו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃

¹⁹הן ידעת את־המצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא־תענה עד שקר לא תעשק כבד את־אביך ואת־אמך׃

²⁰ויען ויאמר אליו רבי את־כל־אלה שמרתי מנעורי׃

²¹ויבט־בו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו אחת חסרת לך מכר את־כל־אשר־לך ותן לעניים ויהי־לך אוצר בשמים ובוא שא את־הצלב ולך אחרי׃

²²ויצר־לו על־הדבר הזה ויעצב וילך לו כי־הון רב היה לו׃

²³ויבט ישוע סביב ויאמר אל־תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל־מלכות האלהים׃

²⁴ויבהלו התלמידים על־דבריו ויסף ישוע ויען ויאמר להם בני מה קשה לבטחים על־חילם לבוא אל־מלכות האלהים׃

²⁵נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל־מלכות האלהים׃

²⁶ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אל־אחיו מי־אפוא יוכל להושע׃

²⁷ויבט־בם ישוע ויאמר מבני אדם תפלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא יפלא כל־דבר׃

²⁸ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את־הכל ונלך אחריך׃

²⁹ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את־ביתו או את־אחיו או את־אחיותיו או את־אביו או את־אמו או את־אשתו או את־בניו או את־שדותיו למעני ולמען הבשורה׃

³⁰אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל־הרדיפות מאה פעמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים׃

³¹ואולם רבים מן־הראשונים יהיו אחרונים והאחרונים ראשונים׃

³²ויהי בדרך בעלותם ירושלים וישוע הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את־שנים העשר ויחל להגיד להם את־אשר יקרהו לאמר׃

³³הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן־האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים׃

³⁴ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום׃

³⁵ויקרבו אליו יעקב ויוחנן בני זבדי ויאמרו רבי אותה נפשנו כי־תעשה לנו את־אשר נשאל ממך׃

³⁶ויאמר אליהם מה־אויתם כי־אעשה לכם׃

³⁷ויאמרו אליו תנה־לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך בכבודך׃

³⁸ויאמר אליהם ישוע לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את־הכוס אשר אני שתה ולהטבל בטבילה אשר אני נטבל בה׃

³⁹ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם ישוע את־הכוס אשר־אני שתה תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו׃

⁴⁰אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם׃

⁴¹ויהי כשמע זאת העשרה ויחלו לכעוס על־יעקב ויוחנן׃

⁴²ויקרא להם ישוע ויאמר אליהם אתם ידעתם כי הנחשבים לשרי הגוים הם רדים בהם וגדוליהם שולטים עליהם׃

⁴³ואתם לא־כן ביניכם כי אם־החפץ להיות גדול ביניכם יהיה לכם למשרת׃

⁴⁴והחפץ להיות בכם ראשון יהיה עבד לכל׃

⁴⁵כי בן־האדם אף־הוא לא בא למען ישרתוהו כי אם־לשרת ולתת את־נפשו כפר תחת רבים׃

⁴⁶ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן־טימי איש עור ישב על־יד הדרך לשאל נדבות׃

⁴⁷וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן־דוד ישוע חנני׃

⁴⁸ויגערו־בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן־דוד חנני׃

⁴⁹ויעמד ישוע ויאמר קראו־לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא־לך׃

⁵⁰וישלך את־שמלתו מעליו ויקם ויבא אל־ישוע׃

⁵¹ויען ישוע ויאמר אליו מה־חפצת ואעשה־לך ויאמר אליו העור רבי כי אראה׃

⁵²ויאמר ישוע אליו לך־לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך׃