Mark 14— DHNT

¹ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך־יתפשהו בערמה להמיתו׃

²ויאמרו אך־לא בחג פן־תהיה מהומה בעם׃

³ויהי בהיותו בבית־היני בית שמעון המצרע ויסב אל־השלחן ותבא אשה ובידה פך־שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את־הפך ותצק על־ראשו׃

⁴ויש אשר מתרעמים איש אל־רעהו לאמר על־מה היה אבוד השמן הזה׃

⁵כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃

⁶ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃

⁷כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא־אהיה אתכם תמיד׃

⁸את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את־גופי לחנטו׃

⁹אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל־כל־העולם גם את־אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃

¹⁰ויהודה איש־קריות אחד משנים העשר הלך אל־ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃

¹¹והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת־לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃

¹²ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את־הפסח ונלכה ונכין׃

¹³וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃

¹⁴ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשר אכלה שם את־הפסח עם־תלמידי׃

¹⁵והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃

¹⁶ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את־הפסח׃

¹⁷ויהי בערב ויבא עם־שנים העשר׃

¹⁸ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני׃

¹⁹ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא׃

²⁰ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה׃

²¹הן בן־האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על־ידו ימסר בן־האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד׃

²²ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃

²³ויקח את־הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם׃

²⁴ויאמר להם זה הוא דמי דם־הברית החדשה הנשפך בעד רבים׃

²⁵אמן אמר אני לכם שתה לא־אשתה עוד מתנובת הגפן עד־היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים׃

²⁶ואחרי גמרם את־ההלל ויצאו אל־הר הזיתים׃

²⁷ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את־הרעה ותפוצין הצאן׃

²⁸ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה׃

²⁹ויאמר אליו פטרוס גם אם־כלם יכשלו אני לא אכשל׃

³⁰ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש־בי שלש פעמים׃

³¹ויוסף לדבר בחזקה ויאמר גם כי־יהיה עלי למות אתך כחש לא־אכחש בך וכן אמרו גם־כלם׃

³²ויבאו אל־חצר גת־שמנים שמו ויאמר אל־תלמידיו שבו־לכם פה עד אשר אתפלל׃

³³ויקח אתו את־פטרוס ואת־יעקב ואת־יוחנן ויחל להשמים ולמוג׃

³⁴ויאמר אליהם נפשי מרה־לי עד־מות עמדו־פה ושקדו׃

³⁵ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם־יוכל היות תעבר־נא מעליו השעה הזאת׃

³⁶ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר־נא מעלי את־הכוס הזאת אך־לא את־אשר אני רוצה כי אם־את אשר־אתה׃

³⁷ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל־פטרוס שמעון התישן הכי־לא יכלת לשקד שעה אחת׃

³⁸שקדו והתפללו פן־תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה׃

³⁹ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד־הפעם כדברים ההמה׃

⁴⁰וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה־יענהו׃

⁴¹ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב־לי כי־באה השעה הנה בן־האדם נמסר בידי חטאים׃

⁴²קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב׃

⁴³עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃

⁴⁴והמוסר אותו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אתו תפשו והוליכהו אל־ימלט׃

⁴⁵הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק־לו׃

⁴⁶וישלחו־בו את־ידיהם ויתפשהו׃

⁴⁷ואחד מן־העמדים אצלו שלף את־חרבו ויך את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו׃

⁴⁸ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על־פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃

⁴⁹ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים׃

⁵⁰ויעזבו אותו כלם וינוסו׃

⁵¹ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את־ערותו ויאחזהו הנערים׃

⁵²והוא עזב את־הסדין בידם וינס ערם מפניהם׃

⁵³ויוליכו את־ישוע אל־הכהן הגדול ויקהלו אתו כל־הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים׃

⁵⁴ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד־לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם־המשרתים ויתחמם נגד האור׃

⁵⁵וראשי הכהנים וכל־הסנהדרין בקשו עדות על־ישוע להמיתו ולא מצאו׃

⁵⁶כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות׃

⁵⁷ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃

⁵⁸שמענו אתו אמר אני אהרס את־ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃

⁵⁹וגם־בזאת עדותם לא שותה׃

⁶⁰ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את־ישוע לאמר האינך משיב דבר על־אשר אלה ענים בך׃

⁶¹והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן־המברך׃

⁶²ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את־בן־האדם יושב לימין הגבורה ובא עם־ענני השמים׃

⁶³ויקרע הכהן הגדול את־בגדיו ויאמר מה־לנו עוד לבקש עדים׃

⁶⁴שמעתם את־הגדוף מה־דעתכם וירשיעהו כלם כי־חיב מיתה הוא׃

⁶⁵ויחלו מהם לרק בו ויחפו את־פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על־הלחי׃

⁶⁶ויהי בהיות פטרוס למטה בחצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול׃

⁶⁷ותרא את־פטרוס כי מתחמם הוא ותבט־בו ותאמר גם־אתה היית עם־הנצרי ישוע׃

⁶⁸ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל־האולם והתרנגל קרא׃

⁶⁹ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל־העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית׃

⁷⁰וכמעט אחרי־כן גם־העמדים שם אמרו אל־פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף־גלילי אתה ולשונך כלשונם׃

⁷¹ויחל להחרים את־נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את־האיש הזה אשר אמרתם׃

⁷²והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את־הדבר אשר אמר־לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל־לבו ויבך׃