1ויהי בצאתו מן־המקדש ויאמר אליו אחד מתלמידיו רבי ראה מה־יפו האבנים והבנינים האלה׃
2ויען אתו ישוע ויאמר הראית את־כל־הבנינים הגדולים האלה לא־תשאר אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
3וישב על־הר הזיתים ממול המקדש וישאלהו פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי והם אתו לבדם׃
4אמר־נא לנו מתי תהיה־זאת ומה־הוא האות בבא העת אשר תעשה בה כל־זאת׃
5ויען אתם ישוע ויחל לדבר ראו פן־יתעה אתכם איש׃
6כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא ויתעו רבים׃
7ובשמעכם מלחמות ושמעות מלחמה אל־תבהלו כי־היו תהיה זאת אך לא־זאת היא הקץ׃
8כי־יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה והיה רעש כה וכה והיה רעב ומהומה׃
9אלה ראשית החבלים ואתם השמרו בנפשתיכם כי־ימסרו אתכם לסנהדריות והכיתם בבתי כנסיות ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם׃
10והבשורה צריכה להקרא בראשונה לכל־הגוים׃
11וכאשר יוליכו ומסרו אתכם אל־תדאגו ואל־תחשבו מה־תדברו כי הדבר אשר ינתן לכם בשעה ההיא אותו דברו יען לא־אתם הם המדברים כי אם־רוח הקדש׃
12ואח ימסר את־אחיו למות ואב את־בנו וקמו בנים באבותם והמיתו אותם׃
13והייתם שנואים לכל־אדם למען שמי והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
14וכי תראו את־שקוץ משמם הנאמר ביד דניאל הנביא עמד במקום אשר לא־לו הקורא יבין אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים׃
15ואשר על־הגג אל־ירד הביתה ואל־יבא פנימה לשאת דבר מביתו׃
16ואשר בשדה אל־ישב הביתה לשאת מלבושו׃
17ואוי להרות ולמיניקות בימים ההמה׃
18אך התפללו אשר לא־תהיה מנוסתכם בחרף׃
19כי הימים ההם יהיו עת צרה אשר לא־נהיתה כמוה מראשית הבריאה אשר ברא אלהים עד־עתה וכמוה לא־תהיה עוד׃
20ולולי קצר יהוה את־הימים ההם לא־יושע כל־בשר אך למען הבחירים אשר בחר בם קצר את־הימים׃
21ואז אם־יאמר איש אליכם הנה־פה המשיח או הנהו שם אל־תאמינו׃
22כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ונתנו אתות ומופתים להתעות אף את־הבחירים אם־יוכלו׃
23ואתם ראו הנה מראש הגדתי לכם את־כל׃
24והיה בימים ההם אחרי הצרה ההיא תחשך השמש והירח לא־יגיה אורו׃
25והכוכבים יפלו מן־השמים וכחות השמים יתמוטטו׃
26ואז יראו את־בן־האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד׃
27ואז ישלח את־מלאכיו ויקבץ את־בחיריו מארבע הרוחות מקצה הארץ עד־קצה השמים׃
28למדו־נא את־משל התאנה כשירטב ענפה ופרח עלה ידעתם כי קרוב הקיץ׃
29כן אף־אתם בראתכם כי־היו כל־אלה דעו כי־קרוב הוא לפתח׃
30אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד אשר־יהיו כל־אלה׃
31השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
32אך עת־בוא היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אותה גם־לא מלאכי השמים גם־לא הבן מבלעדי האב׃
33ראו שקדו והתפללו כי לא ידעתם מתי תהיה העת׃
34והיה כאיש הולך למרחק אשר עזב את־ביתו ויתן שלטן לעבדיו ולאיש איש את־מלאכתו וגם את־השוער צוה לשקד׃
35לכן שקדו כי לא ידעתם מתי יבוא בעל הבית אם־לעת ערב או־בחצות הלילה אם־בעת קריאת הגבר או בבקר׃
36פן־יבוא פתאם ומצא אתכם ישנים׃
37ואת אשר אמרתי לכם אמר אני לכל שקדו׃