1ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל־כרמים וילך למרחקים׃
2ולמועד שלח אל־הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃
3ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃
4ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחצו ראשו וישלחהו נכלם׃
5ויסף וישלח אחר וגם־אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃
6ויהי־לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם־אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃
7והכרמים ההם אמרו איש אל־רעהו הנה־זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃
8ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל־מחוץ לכרם׃
9ועתה מה־יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את־הכרמים ההם ויתן את־הכרם לאחרים׃
10הלא קראתם את־הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
11מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
12ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר־הבינו כי עליהם דבר את־המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃
13וישלחו אליו אנשים מן־הפרושים ומן־ההורדוסיים ללכד אתו בדברו׃
14ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי־איש אמת אתה ולא־תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם־באמת מורה אתה את־דרך האלהים הנכון לתת מס אל־הקיסר אם־לא נתן׃
15והוא ידע את־חנפתם ויאמר אליהם מה־תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃
16ויביאו ויאמר אליהם של־מי הדמות הזאת והכתוב אשר עליו ויאמרו אליו של־הקיסר׃
17ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃
18ויבאו אליו מן־הצדוקים האמרים כי־אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃
19רבי כתב לנו משה כי ימות אחי־איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את־אשתו ויקם זרע לאחיו׃
20והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא־השאיר אחריו זרע׃
21ויקח אתה השני וימת ולא־הניח זרע וכן גם השלישי׃
22ויקחוה כל־השבעה ולא־השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃
23ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃
24ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את־הכתובים גם את־גבורת האלהים׃
25כי בעת קומם מן־המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃
26ועל־דבר המתים כי־קום יקומו הלא קראתם בספר משה את אשר־דבר אליו האלהים בסנה לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃
27האלהים איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃
28ואחד מן־הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה־היא הראשנה לכל־המצות׃
29ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל־המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃
30ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך ובכל־מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃
31והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃
32ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃
33ולאהבה אתו בכל־לבב ובכל־מדע ובכל־נפש ובכל־מאד ולאהבה את־הרע כנפשו גדולה היא מכל־עלות וזבחים׃
34וירא ישוע כי־ענה בדעת ויאמר אליו לא־רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא־ערב עוד את־לבו לשאל אותו שאלה׃
35ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן־דוד׃
36והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
37הנה־דוד בעצמו קרא־לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃
38ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן־הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת־שאלות שלומם בשוקים׃
39ואת־מושבי הראש בבתי כנסיות ואת־הסבות הראש בסעודות׃
40הבלעים את־בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על־יתר יקחו׃
41וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את־העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃
42ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃
43ויקרא אל־תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל־הנתנים אל־ארון האוצר׃
44כי כלם נתנו מן־העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל־אשר־לה את כל־רכושה׃