1ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃
2ויש מן־הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת׃
3ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃
4כאשר בא אל־בית האלהים ויקח את־לחם הפנים ויאכל וגם־נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם־לכהנים לבדם׃
5ויאמר אליהם בן־האדם גם־אדון השבת הוא׃
6ויהי בשבת אחרת בא אל־בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃
7ויארבו־לו הסופרים והפרושים לראות אם־ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃
8והוא ידע את־מחשבותם ויאמר אל־האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃
9ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם־לאבד׃
10ויבט סביב אל־כלם ויאמר לאיש פשט את־ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃
11והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה־לעשות לישוע׃
12ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל־הלילה בתפלה לאלהים׃
13ובהיות הבקר אסף אליו את־תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃
14את־שמעון אשר גם־קראו פטרוס ואת־אנדרי אחיו את־יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר־תלמי׃
15את מתי ואת־תומא ואת־יעקב בן־חלפי ואת־שמעון המכנה הקנא׃
16את־יהודה בן־יעקב ואת־יהודה איש־קריות אשר גם־היה למוסר׃
17וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל־יהודה וירושלים ומחוף ים־צור וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃
18וגם־הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו׃
19וכל־ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את־כלם׃
20והוא נשא את־עיניו אל־תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי־לכם מלכות האלהים׃
21אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃
22אשריכם אם־ישנאו אתכם האנשים ואם־ינדו אתכם וחרפו והדיחו את־שמכם כשם רע בעבור בן־האדם׃
23שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבותיהם לנביאים׃
24אך־אוי לכם העשירים כי־כבר לקחתם את נחמתכם׃
25אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃
26אוי לכם אם כל־האנשים משבחים אתכם כי־כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר׃
27אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את־איביכם היטיבו לשנאיכם׃
28ברכו את־מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃
29המכה אתך על־הלחי הטה־לו גם את־האחרת והלקח את־מעילך אל־תמנע ממנו גם את־כתנתך׃
30וכל־השאל ממך תן־לו והלקח את אשר לך אל־תשאל מאתו׃
31וכאשר תחפצו כי־יעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃
32ואם תאהבו את־אהביכם מה־הוא חסדכם כי גם־החטאים אהבים את־אהביהם׃
33ואם־תיטיבו למטיביכם מה־הוא חסדכם גם־החטאים יעשו־כן׃
34ואם־תלוו את־האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה־הוא חסדכם גם החטאים מלוים את־החטאים למען יושב להם בשוה׃
35אבל אהבו את־איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם־לשכחי טובה ולרעים׃
36לכן היו רחמנים כאשר גם־אביכם רחום הוא׃
37ואל־תשפטו ולא תשפטו אל־תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃
38תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל־חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃
39וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את־העור הלא יפלו שניהם אל־הפחת׃
40אין תלמיד נעלה על־רבו ודי לכל־תלמיד שלם להיות כרבו׃
41ולמה זה אתה ראה את־הקיסם אשר בעין אחיך ואת־הקורה בעינך לא תביט׃
42ואיך תאמר אל־אחיך אחי הניחה לי ואסירה את־הקיסם אשר בעינך ואינך ראה את־הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את־הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את־הקיסם אשר בעין אחיך׃
43כי־עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם־עץ משחת איננו עשה פרי טוב׃
44כי כל־עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן־הקצים אף אין־בצרים ענב מן־הסנה׃
45האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את־הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את־הרע כי־משפעת הלב ימלל פיהו׃
46ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר־אני אמר׃
47כל־הבא אלי ושומע את־דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה׃
48דומה הוא לאיש בנה־בית אשר העמיק לחפר וייסדו על־הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על־הסלע יסודו וטוב מבנהו׃
49ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על־הקרקע בלי יסוד ויפרץ־בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃