Luke 7— DHNT

¹ויהי אחרי כלותו לדבר את־כל־דבריו באזני העם ויבא אל־כפר־נחום׃

²ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר־לו מאד׃

³וישמע את־שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את־עבדו׃

⁴ויבאו אל־ישוע ויתחננו־לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃

⁵כי אהב עמנו הוא והוא בנה־לנו את־בית הכנסת׃

⁶וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל־הבית וישלח אליו שר־המאה על־ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל־נא תטריח את־עצמך כי אינני ראוי שתבוא בצל קורתי׃

⁷ובעבור זאת גם־את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר־נא דבר וירפא נערי׃

⁸כי גם־אנכי איש נתון תחת השלטון יש־תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה־זאת ועשה׃

⁹וישמע ישוע את־דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל־ההמון ההולך אחריו אמר אני לכם גם־בישראל לא־מצאתי אמונה גדולה כזאת׃

¹⁰וישובו השלוחים אל־הבית וימצאו את־העבד החלה והוא נרפא׃

¹¹ויהי ממחרת וילך אל־עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃

¹²הוא קרב אל־שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃

¹³וכראות אותה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל־תבכי׃

¹⁴ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃

¹⁵ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃

¹⁶ותאחז כלם רעדה וישבחו את־האלהים ויאמרו כי־נביא גדול קם בקרבנו וכי־פקד האלהים את־עמו׃

¹⁷ויצא הדבר הזה בכל־יהודה ובכל־הככר׃

¹⁸ותלמידי יוחנן הגידו לו את־כל־אלה׃

¹⁹ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל־ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃

²⁰ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃

²¹בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃

²²ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃

²³ואשרי אשר לא־יכשל בי׃

²⁴ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל־המון העם על־אדות יוחנן ויאמר מה־זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃

²⁵ואם־לא מה־זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃

²⁶ועתה מה־זה יצאתם לראות אם־לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף־גדול הוא מנביא׃

²⁷זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃

²⁸כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃

²⁹וכל־העם והמכסים כשמעם הצדיקו את־האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃

³⁰אך־הפרושים ובעלי התורה נאצו את־עצת האלהים על־נפשם ולא נטבלו על־ידו׃

³¹ויאמר האדון עתה אל־מי אדמה את־אנשי הדור הזה ואל־מי הם דמים׃

³²דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל־זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃

³³כי בא יוחנן המטביל לחם לא־אכל ויין לא־שתה ואמרתם שד בו׃

³⁴ובא בן־האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃

³⁵ותצדק החכמה על־ידי כל־בניה׃

³⁶ויבקש ממנו אחד מן־הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל־בית הפרוש ויסב׃

³⁷והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי־הוא מסב בית הפרוש ותבא פך־שמן המור׃

³⁸ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את־רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את־רגליו ותמשח אתן בשמן׃

³⁹וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי־עתה ידע ידע מי־היא זאת ואיזו היא הנגעת בו כי־אשה חטאה היא׃

⁴⁰ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר־לי אליך ויאמר רבי דבר׃

⁴¹שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃

⁴²ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את־שניהם ועתה אמר־נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃

⁴³ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃

⁴⁴ויפן אל־האשה ויאמר אל־שמעון הראית את־האשה הזאת הנה באתי אל־ביתך ומים על־רגלי לא נתת והיא הרטיבה את־רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃

⁴⁵נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את־רגלי׃

⁴⁶בשמן לא משחת את־ראשי והיא בשמן המור משחה את־רגלי׃

⁴⁷לכן אני אמר אליך נסלחו־לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח־לו מעט הוא אהב מעט׃

⁴⁸ויאמר אליה נסלחו־לך חטאתיך׃

⁴⁹ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם־יסלח חטאים׃

⁵⁰ויאמר אל־האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃