1ויהי היום והוא מלמד את־העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם־הזקנים׃
2ויאמרו אליו אמר־נא לנו באיזו רשות אתה עשה את־אלה או מי הוא הנתן לך את־הרשות הזאת׃
3ויען ויאמר אליהם אף־אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4טבילת יוחנן המן־השמים היתה אם־מבני אדם׃
5ויחשבו בלבם לאמר אם־נאמר מן־השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6ואם־נאמר מבני אדם וסקלנו כל־העם בעמדם על־דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7ויענו לא ידענו מאין׃
8ויאמר ישוע אליהם גם־אני לא אמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
9ויחל לדבר אל־העם את־המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10ולמועד שלח עבד אל־הכרמים לתת־לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם־אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12ויסף לשלח שלישי וגם־אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13ויאמר בעל־הכרם מה־אעשה אשלחה את־בני את־ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי־לנו הירשה׃
15ויגרשו אותו אל־מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה־יעשה להם בעל־הכרם׃
16יבוא ויאבד את־הכרמים האלה ויתן את־הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17ויבט־בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18כל הנפל על־האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח־בו את־ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את־המשל הזה׃
20ויארבו־לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל־המלכות ואל־יד הנציב׃
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא־תשא פנים כי באמת מורה אתה את־דרך אלהים׃
22המתר לנו לתת־מס אל־הקיסר אם־לא׃
23ויכר את־נכליהם ויאמר להם׃
24מה־תנסוני הראוני דינר של־מי הדמות והכתוב אשר עליו ויענו ויאמרו של־הקיסר׃
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את־אשר לקיסר ולאלהים את־אשר לאלהים׃
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על־מענהו ויחרישו׃
27ויקרבו אנשים מן־הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין־לו ולקח אחיו את־אשתו והקים זרע לאחיו׃
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת בלא־בנים׃
30ויקח אתה השני וימת גם־הוא בלא־בנים׃
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף־השבעה ולא־הניחו בנים וימותו׃
32ובאחרונה מתה גם־האשה׃
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי־היתה אשה לשבעה׃
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35והזכים לנחל את־העולם הבא ואת תחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36כי לא־יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37וגם־משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את־יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39ויענו מן־הסופרים רבי יפה דברת׃
40ולא־ערבו עוד את־לבם לשאל אותו דבר׃
41ויאמר אליהם איך יאמרו על־המשיח כי הוא בן־דוד׃
42והוא־דוד אמר בספר תהלים נאם־יהוה לאדני שב לימיני׃
43עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45ויאמר אל־תלמידיו באזני כל־העם׃
46הזהרו מן־הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את־שאלות שלומם בשוקים ואת־מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת־הסבות הראש בסעודות׃
47הבלעים את־בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על־יתר יקחו׃