1ויאמר אגרפס אל־פולוס נתן־לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את־ידו ויאמר׃
2מאשר אני בנפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על־כל אשר־שטנים אתי היהודים׃
3כי אתה ידע היטב כל־המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל־כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃
4הנה את־דרכי מנעורי אשר התהלכתי־בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל־היהודים׃
5כי מימים ראשונים ידעוני אם־ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על־פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃
6ועתה אני עמד להשפט על־תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את־אבותינו׃
7ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את־יהוה תמיד יומם ולילה על־דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃
8מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃
9הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את־שם ישוע הנצרי עד־מאד׃
10כאשר עשיתי בירושלים וגם־קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃
11ובכל־בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד־מאד וארדפם עד־לערים אשר חוצה לארץ׃
12ויהי בלכתי על־זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃
13והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃
14ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃
15ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃
16אבל קום ועמד על־רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר־בך למשרת ולעד על־אשר ראית ועל־אשר אראך׃
17בהצילי אותך מן־העם ומן־הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃
18לפקח את־עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל־האלהים וימצאו באמונתם בי את־סליחת החטאים ואת־הנחלה בתוך המקדשים׃
19על־כן המלך אגרפס לא המריתי את־המראה אשר ראיתי מן־השמים׃
20כי אם־קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל־ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל־האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃
21ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃
22והאלהים היה בעזרי ועד־היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי־עתידות הנה להיות׃
23כי־המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן־המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃
24ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃
25ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם־דברי אמת וטעם אביע׃
26כי המלך יודע את־אלה ועל־זאת גם־בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא־אאמין כי־נעלם ממנו דבר מן־הדברים האלה כי לא־בקרן זוית נעשתה זאת׃
27המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃
28ויאמר אגרפס אל־פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃
29ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם־במעט ואם־בהרבה לא אתה לבדך כי־גם כל־השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃
30ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך והנציב וברניקה והישבים אתם׃
31ויסורו החדרה וידברו איש אל־רעהו לאמר האיש הזה לא־עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃
32ויאמר אגרפס אל־פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את־הקיסר לדינו׃