1וכאשר נגמר הדין כי־נעבר באניה אל־איטליא מסרו את־פולוס ומקצת אסירים אחרים אל־שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃
2ונרד אל־אניה אדרמטית נכונה לבוא על־פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן־תסלוניקי׃
3וממחרת הגענו אל־צידון ויוליוס עשה עם־פולוס חסד וינח לו ללכת אל־מידעיו להעזר בידם׃
4ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃
5ונעבר את־הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל־מורא אשר בלוקיא׃
6וימצא־שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃
7והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל־מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל־היבשה ונעבר מצד לקריטי על־פני הר סלמוני׃
8ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד הנקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃
9ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם־הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃
10ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך־מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם־גם לנפשותינו׃
11ושר המאה לא־שמע אל־דברי פולוס כי אם־אל־רב החבל ואל־בעל האניה׃
12ובאשר החוף איננו טוב לעמד־בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃
13ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי־תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃
14ויהי כמעט אחרי כן ותפגע־בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃
15ותטרף האניה ולא־יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃
16ותרץ האניה אל־עבר אי־קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃
17ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את־כל־אשר השיגה ידם ויחבשו את־דפני האניה ומיראתם פן־יפלו אל־בין רכסי החול הורידו את־כלי המפרש וכה נדפו׃
18ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את־המעמסה אל־הים׃
19וביום השלישי הטלנו בידינו את־כלי האניה אל־הים׃
20ויהי ימים רבים גם־השמש גם־הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד־מאד ותכרת ממנו כל־תקות ישועה׃
21ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃
22ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא־תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃
23כי־בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר־לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃
24ויאמר אל־תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן־לך האלהים את־כל־ההלכים אתך באניה׃
25על־כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי־כן יהיה כאשר נאמר אלי׃
26אך השלך נשלך אל־אחד האיים׃
27ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי־קרבה להם יבשת׃
28ויורידו את־האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את־האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃
29וייראו פן־יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל־אחורי האניה ארבעה עוגינים אל־הים ויכספו לאור היום׃
30והמלחים בקשו לברח מן־האניה ויורידו את־העברה אל־הים באמרם כי יש את־נפשם לשלח עוגינים גם־מראש האניה׃
31ויאמר פולוס אל־שר המאה ואל־אנשי הצבא לאמר אם־אלה לא־ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃
32ויקצצו אנשי הצבא את־חבלי העברה ויתנוה לנפול׃
33והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם־לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃
34על־כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא־יפל משערת ראשו ארצה׃
35הוא דבר את־הדברים האלה והוא לקח את־הלחם ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃
36ויאמץ לב כלם ויטעמו־אכל גם־המה׃
37ואנחנו כל־נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃
38ויאכלו לשבעה ויקלו מעל־האניה ויטילו את־הצדה אל־הים׃
39הבקר אור ולא הכירו את־הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את־האניה אם־יוכלו׃
40ויגדעו את־העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם־את־מיתרי ההגה ויפרשו מפרש התרן אל־פני הרוח ויבקשו לבא אל־החוף׃
41ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק־בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃
42ותהי עצת אנשי הצבא להמית את־האסירים פן־ישחה איש מהם וימלט׃
43ושר המאה חפץ להציל את־פולוס וינא את־עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על־קרשים ואלה על־שברי האניה׃
44ויהי־כן וימלטו כלם אל־היבשה׃