1ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל־מקדוניא׃
2ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל־ארץ יון׃
3וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל־סוריא ויארבו־לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא׃
4וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס בן־פורוס הברואי ומן־התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן־אסיא טוכיקוס וטרופימוס׃
5ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס׃
6ואנחנו יצאנו מן־פילפי אחרי ימי חג־המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל־טרואס ונשב־שם שבעת ימים׃
7ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי־אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד־חצות הלילה׃
8ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם׃
9ובחור אחד שמו אוטיכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את־אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהקומה השלישית למטה וישאהו מת׃
10וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל־תבהלו כי נשמתו בו׃
11ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד־אור הבקר ויצא ללכת לדרכו׃
12והם הביאו את־הנער חי וינחמו עד־מאד׃
13ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח־שם אתנו את־פולוס כי־כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו׃
14ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל־מיטוליני׃
15ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל־מול כיוס וביום השלישי עברנו אל־סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל־מיליטוס׃
16כי־פולוס אמר לעבר מעל־פני אפסוס פן־יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם־יוכל עד־חג השבועות ירושלים׃
17וממיליטוס שלח אל־אפסוס ויקרא את־זקני הקהלה׃
18ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל־עת מן־היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא׃
19אשר עבדתי את־האדון בכל־ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים׃
20איך לא־כחדתי מכם כל־דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל־בית ובית׃
21ואעיד ליהודים וליונים את־התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח׃
22ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה־יקרני שם׃
23אפס כי־רוח הקדש מעיד בכל־עיר ועיר לאמר כי־מוסרות וצרות נכונו לי׃
24אבל לא אחשש לאחת מהנה וגם־נפשי לא־יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את־מרוצתי ואת־השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על־בשורת חסד אלהים׃
25ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את־מלכות יהוה כי לא־תוסיפו עוד ראות פני׃
26על־כן מעיד אני בכם היום הזה כי־נקי אנכי מדמי כלכם׃
27כי לא כחדתי מהגיד לכם את־עצת האלהים כלה׃
28לכן שמרו את־נפשותיכם ואת־כל־העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את־עדת האלהים אשר קנה־לו האדון בדם־נפשו׃
29כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא־יחוסו על־העדר׃
30וגם־מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את־התלמידים׃
31על־כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על־לב כל־אחד מכם בדמעות׃
32ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר־לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל־המקדשים׃
33לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו׃
34ואתם ידעתם כי־ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי׃
35ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את־החלשים ולזכר את־דברי האדון ישוע כי־הוא אמר טוב אשר־תתן משתקח׃
36ואחרי דברו את־הדברים האלה כרע על־ברכיו ויתפלל עם־כלם׃
37ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על־צוארי פולוס וינשקו לו׃
38וביותר התעצבו על־הדבר אשר דבר כי לא־יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל־האניה׃