1ויהי כאשר נפרדנו מהם ונרד באניה ונבוא דרך ישרה אל־קוס וממחרת אל־רודוס ומשם אל־פטרה׃
2שם מצאנו אניה עברת אל־פינוקיא ונרד־בה ונעבר׃
3ונרא את־פני קפרוס ונעזבנה לשמאל ונעבר אל־סוריא ונגיע אל־צור כי־שמה יוציאו את־מעמסת האניה׃
4ונמצא את־התלמידים ונשב שם שבעת ימים והם אמרו אל־פולוס על־פי הרוח לבלתי עלות ירושלים׃
5ויהי אחרי מלאת לנו הימים האלה ונצא ללכת לדרכנו וילוו אתנו כלם עם־נשיהם ועם־טפם עד־מחוץ לעיר ונכרע על־ברכינו על־חוף הים ונתפלל׃
6ונברך איש את־רעהו ונעל אל־האניה והמה שבו איש לביתו׃
7ואנחנו כלינו את־דרך הים ונרד מצור אל־עכו ונשאל לשלום האחים ונשב אתם יום אחד׃
8וממחרת נסענו פולוס ואשר אתו ונבא אל־קסרין ונלך אל־בית פילפוס המבשר אשר הוא אחד מן־השבעה ונשב עמו׃
9ולו היו ארבע בנות בתולות מתנבאות׃
10ויהי בהיותנו שם ימים רבים וירד נביא אחד מיהודה ושמו אגבוס׃
11ויבא אצלנו ויקח את־אזור פולוס ויאסר־בו את־ידיו ואת־רגליו ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים את־האיש אשר־לו האזור הזה ויסגירהו בידי הגוים׃
12ויהי כאשר שמענו את־זאת ונבקש ממנו אנחנו ואנשי המקום אשר לא־יעלה ירושלים׃
13ויען פולוס ויאמר מה־לכם אשר תבכו ותשברו לבבי כי־נכון אנכי לא־לבד להאסר כי גם־למות בירושלים על־שם ישוע האדון׃
14ולא־אבה שמע ונרף ממנו לאמר רצון יהוה יעשה׃
15ואחרי הימים האלה נשאנו את־כלינו ונעל ירושלים׃
16וילכו אתנו גם־תלמידים מקסרין ויביאו אתנו ללון בבית־איש כתי ושמו מנסון והוא תלמיד מימים רבים׃
17ויהי כבאנו ירושלים ויקבלו אתנו האחים בשמחה׃
18וממחרת היום נכנס פולוס עמנו אל־יעקב ויבאו שמה כל־הזקנים׃
19וישאלם לשלום ויספר אחת לאחת את אשר עשה האלהים לגוים בשרותו׃
20וישמעו ויהללו את־האלהים ויאמרו אליו הנך ראה אחינו כמה רבבות יהודים באו להאמין וכלם מקנאים לתורה׃
21והם שמעו עליך שמועה כי תלמד את־כל־היהודים אשר בקרב הגוים לסור ממשה באמרך כי־אין עליהם למול את־בניהם וללכת בחקות התורה׃
22ועתה מה־לעשות הנה האסף יאסף המון העם כי ישמעו כי־באת׃
23לכן עשה זאת אפוא אשר נאמר אליך׃
24הנה יש אתנו ארבעה אנשים אשר נדר עליהם אתם קח־לך והטהר אתם ושלם ההוצאות בעדם למען אשר־יגלחו את־ראשם וידעו כלם כי־שמועת שוא שמעו עליך וכי־אתה בעצמך מתהלך בחקות התורה׃
25ועל־דבר המאמינים בגוים כתבנו וגזרנו אשר לא ישמרו דבר מאלה רק להשמר מזבחי אלילים ומן־הדם ומבשר הנחנק ומן־הזנות׃
26ויקח פולוס את־האנשים ויטהר אתם וממחרת בא אל־המקדש ויגד כי־מלאו ימי טהרתם עד כי־הקרב קרבן כל־אחד מהם׃
27ויהי כאשר קרבו שבעת הימים לכלות והיהודים אשר מאסיא ראו אתו במקדש ויעוררו את־כל־ההמון וישלחו־בו את־ידיהם׃
28ויצעקו לאמר אנשי ישראל עזרו זה הוא האיש המלמד את־כל־אדם אשר בכל־הארץ סרה על־העם הזה ועל התורה ועל המקום הזה וגם־הביא אל־המקדש אנשים יונים ויחלל את־המקום הקדוש הזה׃
29כי היו ראים את־טרופימוס האפסי בעיר אתו ויחשבו כי־פולוס הביא אתו אל־המקדש׃
30ותהם כל־העיר וירץ העם ויקבץ ויאחזו את־פולוס וימשכהו אל־מחוץ למקדש ופתאם סגרו הדלתות׃
31והמה מבקשים להמיתו והשמועה באה אל־שר האלף של־הגדוד כי כל־ירושלים נבוכה׃
32וימהר ויקח אתו אנשי צבא ושרי מאות וירץ אליהם ויהי כראותם את־שר האלף ואת־אנשי הצבא ויחדלו מהכות את־פולוס׃
33ויגש שר־האלף ויחזק־בו ויצו לאסרו בנחשתים וישאל מי הוא־זה ומה עשה׃
34ויענו מן־העם אלה בכה ואלה בכה ולא יכל לדעת מאומה אל־נכון מרב השאון ויצו להוליכו אל־המצד׃
35ויהי כבואו עד־המעלות וישאהו אנשי הצבא מפני חמת העם׃
36כי־עם רב הלך אחריו והם צעקים ואמרים הסר אתו׃
37ויהי טרם הובא פולוס אל־המצד אמר אל־שר האלף התניח לי לדבר אליך דבר ויאמר הידעת יונית׃
38האם־אינך המצרי אשר לפני הימים האלה העיר מרד והוציא המדברה ארבעת אלפים אנשי דמים׃
39ויאמר פולוס איש יהודי אנכי מטרסוס בן־עיר קיליקיא אשר איננה בלי־שם ועתה אשאלה מאתך הניחה לי לדבר אל־העם׃
40וינח לו ויעמד פולוס על־המעלות הניף ידו אל־העם ותהי דממה רבה וידבר בלשון עברית ויאמר׃