1וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את־עדות האלהים׃
2כי לא־חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם־ישוע המשיח והוא הנצלב׃
3ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה׃
4ודברי וקריאתי לא לפתות באמרי חכמת בני־אדם כי אם־בתוכחת הרוח והגבורה׃
5למען אשר לא־תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם־בגבורת אלהים׃
6אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם־לא של־שרי העולם הזה אשר יאבדו׃
7כי אם־בסוד נדבר חכמת האלהים הנסתרה אשר האלהים יעדה לכבודנו לפני ימי העולם׃
8אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה כי לו ידעוה לא צלבו את־אדון הכבוד׃
9אלא ככתוב אשר־עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על־לב אנוש את אשר־הכין האלהים לאהביו׃
10ולנו גלה האלהים ברוחו כי הרוח חוקר את־הכל גם את־מעמקי האלהים׃
11כי מי הוא בבני אדם הידע את אשר באדם בלתי אם־רוח האדם אשר בקרבו כן גם לא־ידע איש את אשר באלהים בלתי אם־רוח האלהים׃
12ואנחנו לא קבלנו את־רוח העולם כי אם־הרוח מאת האלהים למען נדע את־אשר נתן לנו מאת האלהים בחסדו׃
13ואת־זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם־בדברים אשר רוח הקדש תלמדם ונבאר דברים רוחניים על־פי הרוח׃
14הן האדם הנפשי איננו מקבל את־דברי רוח אלהים כי־המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נדונים בדרך הרוח׃
15אבל האדם הרוחני ידין את־הכל ואותו לא־ידין איש׃
16כי מי־תכן את־רוח יהוה ומי יודיענו ואנחנו הנה יש־לנו רוח המשיח׃