Matthew 27— HHH

¹לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג.

²הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי.

³כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.

⁴"חטאתי," הכריז יהודה. "בגדתי באדם חף מפשע." "לא אכפת לנו," השיבו. "זאת הבעיה שלך."

⁵יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.

⁶ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: "איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים."

⁷הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.

⁸משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: "שדה הדם". [(9-10) ]זה היה לקיים את נבואת זכריה: "הם לקחו את שלושים שקלי הכסף — המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל — וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה'."

⁹

¹⁰

¹¹ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: "האם אתה מלך (משיח) היהודים?" "אתה אומר" השיב ישוע.

¹²אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.

¹³"האם אינך שומע את מה שהם אומרים?" שאל פילטוס.

¹⁴אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.

¹⁵כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם.

¹⁶באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם בר-אבא.

¹⁷כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: "את מי אשחרר לכם, את בר-אבא, או את ישוע הנקרא משיח?"

¹⁸כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.

¹⁹באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית-הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: "עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא."

²⁰בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע.

²¹וכך כשחזר המושל ושאל: "את מי מהשניים אשחרר לכם?" צעק הקהל: "את בר-אבא!"

²²"אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?" שאל פילטוס. "צלוב אותו!" הם צעקו.

²³"מדוע?" שאל פילטוס. אולם הם המשיכו לצעוק: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

²⁴כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!"

²⁵וההמון השיב בצעקה: "דמו עלינו ועל בנינו!"

²⁶אז שחרר להם פילטוס את בר-אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיחקו אותו לצליבה.

²⁷אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר.

²⁸הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן.

²⁹לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: "יחי מלך היהודים!"

³⁰הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.

³¹לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.

³²בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע.

³³הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא "גלגלתא", או "מקום הגולגולת".

³⁴החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו.

³⁵לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע.

³⁶ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב.

³⁷מעל ראשו הם תלו שלט: "זהו ישוע מלך היהודים."

³⁸יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים — אחד לימינו ואחד לשמאלו.

³⁹העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו:

⁴⁰"נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן-אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?"

⁴¹ראשי הכוהנים ושאר המנהיגים חרפו אותו ולעגו לו:

⁴²"את האחרים יכולת להושיע, מדוע אינך מושיע את עצמך? אתה הוא מלך ישראל! בוא, רד מהצלב ונאמין בך!

⁴³הרי בטחת באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותך. הרי אמרת שאתה בן-אלוהים!"

⁴⁴גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.

⁴⁵באותו יום כיסה חושך כבד את כל הארץ למשך שלוש שעות — משעה שתים-עשרה בצהריים עד שעה שלוש.

⁴⁶בשעה שלוש אחר-הצהריים זעק ישוע בעברית: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?")

⁴⁷אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא.

⁴⁸אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה.

⁴⁹אך יתר האנשים אמרו: "עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!"

⁵⁰אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו.

⁵¹באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית-המקדש נקרעה לשניים — מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו,

⁵²קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה.

⁵³לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית-הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.

⁵⁴החיילים ומפקדם, שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: "איש זה באמת היה בן-אלוהים!"

⁵⁵נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו.

⁵⁶ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי). [(57-58) ]בערב ניגש אל פילטוס יוסף מרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף.

⁵⁷

⁵⁸

⁵⁹יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן,

⁶⁰הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו.

⁶¹מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.

⁶²למחרת, בתום טכסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס

⁶³ואמרו: "אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה.

⁶⁴משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה."

⁶⁵פילטוס אמר להם: "יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל זה כמו שצריך".

⁶⁶וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.