Matthew 26— HHH

¹כשסיים ישוע ללמד את תלמידיו, אמר להם:

²"כידוע לכם חג הפסח מתחיל בעוד יומיים, וימסרו אותי למוות על הצלב."

³באותה שעה התכנסו ראשי הכוהנים והמנהיגים האחרים בביתו של קייפא הכוהן הגדול,

⁴כדי לחשוב איך לתפוס את ישוע בחשאי ולהרגו.

⁵"לא בזמן חגיגות הפסח," הסכימו ביניהם, "פן תתחולל מהומה בעם."

⁶בזמן שישוע היה בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע,

⁷ניגשה אליו אישה ובידה בקבוק בושם יקר מאוד, ושפכה את הבושם על ראשו בשעה שאכל. [(8-9) ]התלמידים כעסו מאוד ואמרו: "מדוע היא מבזבזת את הבושם היקר הזה? הלא יכולנו למכור אותו בכסף רב, ואת הכסף היינו נותנים לעניים!"

⁸

⁹

¹⁰"מדוע אתם מותחים עליה ביקורת?" שאל ישוע. "הלא היא עשתה מעשה טוב.

¹¹העניים נמצאים איתכם תמיד, ואילו אני לא אהיה איתכם תמיד.

¹²היא שפכה עלי את הבושם כדי להכין את גופי לקבורה.

¹³אני אומר לכם: 'בכל מקום שבו תוכרז הבשורה, תיזכר גם האישה הזאת, בזכות המעשה שעשתה.'"

¹⁴לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, שהיה אחד משנים-עשר התלמידים, אל ראשי הכוהנים

¹⁵ושאל: "מה תתנו לי אם אמסור לידיכם את ישוע?" הם נתנו לו שלושים מטבעות כסף,

¹⁶ומאותה שעה חיפש יהודה הזדמנות למסור לידיהם את ישוע.

¹⁷בערב הפסח באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "היכן אתה רוצה שנכין את הסדר?"

¹⁸"לכו העירה אל אדם פלוני," ענה ישוע, "ואמרו לו: 'אדוננו אמר: שעתי הגיעה, והפעם אני ותלמידי נערוך את הסדר בביתך.'"

¹⁹התלמידים עשו כדבריו והכינו את הסדר.

²⁰בערב ישב ישוע עם תלמידיו ליד השולחן,

²¹ובשעת הארוחה אמר להם: "אחד מכם יבגוד בי ויסגיר אותי."

²²התלמידים התעצבו מאוד ושאלו זה אחר זה: "האם אתה מתכוון אלי?"

²³"אני מתכוון לאחד אשר טבל את המצה שלו בקערה יחד אתי.

²⁴אמנם עלי למות, כפי שניבאו הנביאים, אולם אוי לאיש שיסגיר אותי! מוטב היה לו אילו לא נולד כלל!"

²⁵גם יהודה שאל את ישוע: "רבי, האם אתה מתכוון אלי?" וישוע השיב: "כן."

²⁶בשעת האוכל לקח ישוע את הלחם (מצה), ברך, פרס לפרוסות, הגיש לתלמידיו ואמר: "קחו ואכלו; זהו גופי."

²⁷אחר כך לקח כוס יין, ברך, הגיש לתלמידיו ואמר: "שתו ממנה כולכם,

²⁸כי זהו דמי החותם את הברית החדשה בין אלוהים לבין בני-האדם; זהו דמי הנשפך כדי לסלוח לחטאיהם של אנשים רבים.

²⁹ובכן לא אשתה יותר יין עד היום שבו אשתה יין איתכם במלכות אבי."

³⁰הנוכחים שרו שיר הלל והלכו אל הר הזיתים.

³¹"הלילה כולכם תעזבו אותי," אמר ישוע לתלמידיו, "והרי כתוב: 'אכה את הרעה ותפוצין הצאן.'

³²אולם לאחר שאקום לתחייה אלך לגליל ואפגוש אתכם שם."

³³"אפילו אם כולם יעזבו אותך, אני לעולם לא אעזוב אותך!" קרא פטרוס.

³⁴אולם ישוע אמר לו: "האמת היא שעוד הלילה, לפני שיקרא התרנגול את קריאת השחר, תתכחש לי שלוש פעמים!"

³⁵"לעולם לא אתכחש לך," התעקש פטרוס, "אפילו אם יהיה עלי למות!" ושאר התלמידים גם אמרו כך.

³⁶לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו לחורשת גת-שמני ואמר להם: "חכו לי כאן. אני הולך להתפלל."

³⁷הוא לקח איתו את פטרוס ואת יעקב ויוחנן בני זבדי, והתמלא עצב ומועקה.

³⁸"אני מתייסר עד מוות," אמר להם ישוע. "חכו כאן... הישארו לידי ערים..."

³⁹הוא התרחק מהם מעט, נפל על פניו והתפלל: "אבי, אם זה אפשרי, הסר ממני את כוס הייסורים. אולם לא כרצוני כי אם רצונך ייעשה!"

⁴⁰לאחר מכן הוא חזר אל שלושת התלמידים ומצא אותם ישנים. "פטרוס," קרא ישוע, "האם לא יכולת להישאר ער שעה אחת בלבד?

⁴¹עמוד על המשמר והתפלל, כדי שלא תיפול לידי ניסיון. הרוח אמנם חפצה, אך הגוף חלש כל כך!"

⁴²ישוע עזב אותם שוב והתפלל: "אבי, אם עלי לשתות את הכוס הזאת, אז שרצונך ייעשה!"

⁴³הוא חזר אל תלמידיו, וגם הפעם מצא אותם ישנים, כי עיניהם היו כבדות.

⁴⁴הוא שוב עזב אותם וחזר על תפילתו בפעם השלישית.

⁴⁵לאחר מכן הוא חזר אל תלמידיו ואמר: "האם אתם עדיין ישנים? הגיעה השעה שבן-האדם יימסר לידי אנשים חוטאים.

⁴⁶קומו, הבה נלך מכאן. הביטו, הנה מתקרב האיש שיסגיר אותי."

⁴⁷לפני שהספיק ישוע לסיים את דבריו הגיע למקום יהודה, אחד משנים-עשר התלמידים, ואיתו המון שנשלח מטעם ראשי הכוהנים וזקני העם, חמוש בחרבות ובמקלות.

⁴⁸יהודה אמר להם לתפוס את האיש שייתן לו נשיקה,

⁴⁹ואז ניגש ישר אל ישוע ואמר: "שלום, רבי" ונישק אותו.

⁵⁰"ידידי," אמר לו ישוע, "עשה את מה שבאת לעשות." באותו רגע תפסו אותו האחרים.

⁵¹אחד האנשים שהיו עם ישוע שלף חרב וקיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול.

⁵²"עזוב את החרב שלך," אמר לו ישוע, "מי שחי בחרב ימות בחרב.

⁵³אתה לא מבין שאני יכול לבקש מאבי שייתן לי אלפי מלאכים להגן עלי, והוא היה שולח אותם מיד?

⁵⁴אולם אילו הייתי עושה כך, כיצד הייתה מתקיימת הנבואה בכתובים המתארת את המתרחש עכשיו?"

⁵⁵ישוע פנה אל ההמון ואמר: "האם אני פושע מסוכן? מדוע אתם באים לאסור אותי בחרבות ובמקלות? הלא לימדתי אתכם במקדש יום-יום ויכולתם לאסור אותי שם ללא קושי!

⁵⁶אולם כל זה בא למלא את דברי הנביאים בכתבי הקודש." אז עזבו אותו התלמידים וברחו.

⁵⁷ההמון לקח את ישוע אל ביתו של קייפא הכוהן הגדול — שם כבר המתינו לו הסופרים והזקנים.

⁵⁸באותו זמן הלך שמעון פטרוס במרחק מה אחרי ההמון. הוא נכנס לחצר ביתו של הכוהן הגדול, ישב בין החיילים וחיכה לראות מה יקרה לישוע.

⁵⁹ראשי הכוהנים וחברי הסנהדרין, שהתאספו שם, חיפשו עדי שקר שיעידו נגד ישוע, כדי שיוכלו להטיל עליו אשמה כלשהי ולדון אותו למוות. [(60-61) ]אבל למרות שמצאו אנשים רבים שהסכימו לתת עדות שקר, דבריהם תמיד סתרו זה את זה. לבסוף באו שני אנשים שהצהירו: "האיש הזה אמר שהוא יכול להרוס את בית-המקדש ולבנות אותו מחדש תוך שלושה ימים."

⁶⁰

⁶¹

⁶²הכוהן הגדול קם על רגליו ושאל: "ובכן, האם אמרת את זה או לא?"

⁶³אך ישוע שתק. "בשם אלוהים חיים, קרא הכוהן הגדול, "אני דורש ממך שתאמר לנו אם אתה המשיח, בנו של הקדוש-ברוך-הוא!"

⁶⁴"אתה אמרת," אמר ישוע, "אבל אני אומר שאתם תראו את בן-האדם יושב לימין האלוהים ובא עם ענני השמים." [(65-66) ]הכוהן הגדול קרע את בגדיו וקרא בקול: "מגדף! איננו זקוקים לעדים נוספים, כולכם שמעתם את דבריו! מה אתם פוסקים?" "מוות!" הם צעקו. "מוות! מוות!"

⁶⁵

⁶⁶

⁶⁷הם ירקו בפניו של ישוע, הכו אותו, סטרו לו על הלחי וקראו:

⁶⁸"משיח שכמוך, התנבא לנו! מי הכה אותך הפעם?"

⁶⁹כשכל זה קרה, פטרוס ישב בחצר הבית. לפתע עברה לידו משרתת וקראה: "גם אתה היית עם ישוע מהגליל!"

⁷⁰אולם פטרוס הכחיש את דבריה בקול: "מה פתאום? אני בכלל לא יודע על מה את מדברת!"

⁷¹מאוחר יותר נערה אחרת ראתה אותו ליד השער, ואמרה לאנשים סביבה: "גם הוא היה עם ישוע מנצרת!"

⁷²פטרוס שוב הכחיש את הדבר: "אני נשבע שאני אפילו לא מכיר את האיש הזה!"

⁷³כעבור זמן מה ניגשו אליו האנשים שעמדו שם ואמרו: "אנחנו יודעים שאתה אחד מתלמידיו; המבטא הגלילי שלך מסגיר אותך!"

⁷⁴פטרוס החל לקלל ונשבע: "אינני מכיר את האיש!" באותו רגע קרא התרנגול,

⁷⁵ופטרוס נזכר בדברי ישוע: "לפני שיקרא התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים." והוא הלך משם ממרר בבכי.