Matthew 13— HHH

¹באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, עזב ישוע את הבית וירד אל החוף.

²תוך זמן קצר התאסף שם קהל כה רב, עד שישוע נאלץ להיכנס לסירה, ואילו כל העם נשאר על החוף.

³ישוע הרבה ללמד את העם במשלים, והנה אחד מהם: "איכר יצא לזרוע בשדה.

⁴כשפיזר את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והציפורים באו ואכלו אותם.

⁵זרעים אחדים נפלו על אדמה סלעית, במקום שבו לא הייתה אדמה רבה. הנבטים צמחו במהירות באדמה הרדודה,

⁶אולם השמש הלוהטת צרבה אותם והם התייבשו ומתו, כי השורשים לא היו עמוקים.

⁷זרעים אחדים נפלו בין הקוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים.

⁸אולם זרעים אחדים נפלו על אדמה טובה ופורייה, ונשאו פרי מבורך ורב פי 30, פי 60 ואף פי 100 ממה שזרע האיכר.

⁹מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

¹⁰תלמידיו של ישוע באו אליו ושאלו: "מדוע אתה משתמש תמיד בדוגמאות קשות כל כך?"

¹¹הסביר להם ישוע: "רק לכם מותר לדעת את סודות מלכות השמים; לאחרים לא ניתן לדעת אותם.

¹²כי מי שיש לו — יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב; ומי שאין — גם המעט שיש לו יילקח ממנו.

¹³אני מדבר אל בני אדם במשלים מכיוון שכאשר מראים להם משהו הם לא רואים, וכאשר אומרים להם משהו הם לא שומעים וגם לא מבינים.

¹⁴כך התקיימה נבואתו של ישעיהו: 'שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו.

¹⁵השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב ורפא לו.'

¹⁶אולם אשרי עיניכם כי הן רואות, ואשרי אוזניכם כי הן שומעות.

¹⁷הרבה נביאים וצדיקים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים ולשמוע את מה שאתם שומעים, אך לא זכו.

¹⁸"זהו פירוש המשל:

¹⁹השביל הקשה שעליו נפלו חלק מהזרעים מסמל את לבו של האדם השומע את הבשורה, אך אינו מבין אותה; ואז בא השטן וחוטף את מה שנזרע בלבו.

²⁰האדמה הסלעית והרדודה מסמלת את לבו של האדם השומע את הבשורה ומקבל אותה בשמחה.

²¹אולם לאמונתו אין עומק, והזרעים אינם מכים שורשים עמוקים. משום כך, ברגע של קושי ומבחן נעלמת התלהבותו והוא נובל.

²²האדמה המכוסה קוצים מסמלת את האדם ששמע את הבשורה, אולם דאגות החיים ורצונו להתעשר חונקים את דבר האלוהים, והוא הולך ומפחית בעבודת אלוהים.

²³האדמה הטובה מסמלת את לבו של אדם המקשיב לבשורה, מבין אותה ומביא פרי רב, פי 30, פי 60 ואף פי 100."

²⁴ישוע סיפר להם משל נוסף: "מלכות השמים דומה לאיכר שזרע בשדה שלו זרעים טובים.

²⁵אולם לילה אחד, בזמן שהאיכר ישן, בא אויבו וזרע עשבי בר בין החיטה.

²⁶כשהחלה החיטה לנבוט, נבטו גם עשבי הבר.

²⁷"משרתיו של האיכר באו אליו ואמרו: 'אדוננו, השדה שבו זרעת זרעים משובחים מלא עשבים!'

²⁸"'אחד מאויבי עשה זאת,' אמר האיכר. 'האם אתה רוצה שנעקור את העשבים השוטים?' שאלו המשרתים.

²⁹'לא', השיב האיכר. 'אתם עלולים לעקור בטעות גם את החיטה.

³⁰הניחו להם לגדול יחד עד הקציר, ואז אומר לקוצרים לאסוף תחילה את העשבים השוטים ולשרוף אותם, ולאחר מכן לאסוף את החיטה ולהכניסה לאסם.'" [(31-32) ]ישוע סיפר להם עוד משל: "מלכות השמים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל אשר נזרע בשדה. למרות שגרגר זה קטן ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, והציפורים יכולות לבנות להן קן בין ענפיו."

³¹

³²

³³ישוע נתן להם דוגמה נוספת: "אפשר להמשיל את מלכות השמים לאישה המתכוננת לאפות לחם. היא לוקחת את כמות הקמח הדרושה ושמה מעט שמרים, עד שהבצק כולו תופח."

³⁴את כל אלה דיבר ישוע אל הקהל במשלים; ובלי משל לא דיבר אליהם.

³⁵כך הוא קיים את הנבואה: "אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני-קדם".

³⁶לאחר מכן עזב ישוע את ההמון ונכנס הביתה. תלמידיו ביקשו ממנו שיסביר להם את משל העשבים בשדה החיטה.

³⁷"בן-האדם הוא האיכר הזורע את הזרעים הטובים," הסביר להם ישוע.

³⁸"השדה מסמל את העולם, הזרעים מסמלים את בני מלכות האלוהים, והעשבים מסמלים את האנשים השייכים לשטן.

³⁹האויב שזרע את עשבי-הבר בשדה החיטה הוא השטן, הקציר הוא סוף העולם והקוצרים הם המלאכים."

⁴⁰"כשם שבמשל זה נאספו העשבים ונשרפו, כך יהיה גם בסוף העולם.

⁴¹בן-האדם ישלח את מלאכיו, והם ידרשו מתוך המלכות את כל עושי הרע ואת כל אלה שמכשילים את האחרים,

⁴²וישליכו אותם לכבשן שישרוף אותם. שם הם יבכו ויחרקו שיניים

⁴³ואילו הצדיקים יזרחו כשמש במלכות אביהם. מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!

⁴⁴"מלכות השמים דומה לאוצר שאיש גילה בתוך שדה. בהתלהבותו הרבה מכר האיש את כל אשר היה לו, כדי שיוכל לקנות את השדה עם האוצר שמצא בו."

⁴⁵"מלכות השמים דומה לפנינה נהדרת שמצא סוחר בעת שחיפש פנינים מובחרות.

⁴⁶כשגילה הסוחר את הפנינה היקרה, שהייתה ממש 'מציאה', הלך ומכר את כל רכושו, כדי שיוכל לקנות אותה."

⁴⁷"אפשר לתאר את מלכות השמים גם בסיפור על דייג שהשליך את רשתו לים, ונלכדו בה כל מיני דגים.

⁴⁸כשנמלאה הרשת, הדייג הוציא אותה אל החוף והחל למיין את הדגים: את הטובים שם בסלים, ואת האחרים השליך.

⁴⁹כך יהיה גם בסוף העולם: המלאכים יבואו ויפרידו בין הרשעים ובין הצדיקים.

⁵⁰את הרשעים ישליכו המלאכים לאש — שם הם יבכו ויחרקו שיניים."

⁵¹"האם אתם מבינים?" שאל אותם ישוע. "כן," ענו התלמידים, "אנחנו מבינים."

⁵²וישוע הוסיף: "תלמיד שלמד והבין את מלכות השמים דומה לאיש עשיר שמוציא מאוצרו דברים עתיקים וגם חדשים."

⁵³כשסיים ישוע לספר להם את המשלים האלה, המשיך בדרכו.

⁵⁴כשהגיע אל ביתו (בנצרת שבגליל) לימד את האנשים בבתי-הכנסת, והפליא את כולם בחכמתו ובניסים.

⁵⁵"כיצד ייתכן הדבר?" תמהו האנשים. "הלא הוא בנו של הנגר, ואנחנו מכירים את מרים אמו ואת אחיו — יעקב, יוסף, שמעון ויהודה!

⁵⁶גם את אחיותיו אנחנו מכירים — הרי כולן גרות כאן. כיצד הוא יכול להיות גדול כל כך?"

⁵⁷והם רגזו מאוד על ישוע. "אין נביא בעירו!" אמר להם ישוע. "את הנביא מכבדים בכל מקום, מלבד בביתו ובקרב בני-עמו."

⁵⁸ומאחר שלא האמינו בו הוא חולל שם נסים מעטים בלבד.