Luke 7— HHH

¹לאחר שסיים לדבר באוזני העם בא ישוע לכפר-נחום.

²היה אז קצין רומאי, שמשרת אחד שאהב נטה למות.

³כאשר שמע הקצין על אודות ישוע, שלח אליו כמה מזקני היהודים כדי שיבקשו ממנו לבוא ולהציל את חיי המשרת.

⁴הזקנים באו אל ישוע והתחננו לפניו שייענה לבקשת הקצין. "אנא, מלא את בקשתו," התחננו הזקנים,

⁵"כי הוא אוהב את עמנו ואף בנה לנו בית-כנסת מכספו!"

⁶ישוע הלך איתם אל בית הקצין, אולם לפני הגיעם אל הבית שלח הקצין אחדים מחבריו אל ישוע כדי לומר לו: "אדוני, אל תטריח את עצמך! איני ראוי שתבוא אל ביתי,

⁷ומסיבה זאת גם לא העזתי לבוא אליך בעצמי. בבקשה ממך, רק צווה שמשרתי יבריא והוא יבריא.

⁸מנין לי הביטחון הזה? הרי אני רגיל לקבל פקודות מהממונים עלי, ואף לתת פקודות לחיילים תחת פקודי. אם אני אומר לחייל אחד: 'לך', הוא הולך. אם אני אומר לחייל אחר: 'בוא', הוא בא. אם אני אומר למשרתי: 'עשה עבודה זאת או אחרת', הוא עושה אותה. כך גם אם תצווה על המשרת שיבריא — הוא יבריא."

⁹דברי הקצין הפליאו את ישוע. הוא פנה אל הקהל שליווה אותו ואמר: "בקרב כל עם ישראל לא ראיתי אדם בעל אמונה כזאת!"

¹⁰כשחזרו חברי הקצין אל הבית ראו שהמשרת הבריא לחלוטין.

¹¹זמן קצר לאחר מכן הלך ישוע עם תלמידיו אל העיירה נעים, וכרגיל הלך אחריו קהל גדול.

¹²כשהתקרב ישוע אל שער העיירה ראה תהלוכת-לוויה יוצאת מעיר. הייתה זאת הלוויה של בן יחיד לאם אלמנה, ובין האבלים היו רבים מתושבי המקום.

¹³מראה האלמנה עורר את רחמי האדון והוא אמר לה: "אל תבכי."

¹⁴הוא ניגש ונגע באלונקה, ונושאיו עצרו. "נער, קום לחיים!" קרא ישוע.

¹⁵הנער קם והחל לדבר אל הסובבים אותו וישוע השיבו לאמו.

¹⁶הקהל, שנמלא פחד ורעדה, שיבח את האלוהים וקרא: "נביא גדול קם בינינו! היום ראינו את יד אלוהים!"

¹⁷השמועה על המעשה של ישוע התפשטה בכל יהודה והאזור סביב.

¹⁸גם תלמידי יוחנן המטביל שמעו על מעשי ישוע וסיפרו ליוחנן את כל אשר שמעו.

¹⁹יוחנן קרא אליו שניים מתלמידיו ושלח אותם אל ישוע כדי לשאול: "האם אתה המשיח, או שעלינו לחכות למישהו אחר?"

²⁰שני התלמידים באו אל ישוע ואמרו: "יוחנן המטביל שלח אותנו אליך כדי לשאול: האם לך אנחנו מצפים, או למישהו אחר?"

²¹באותה עת ריפא ישוע אנשים רבים ממחלות, נגעים, רוחות רעות והשיב את הראייה לעיוורים רבים.

²²"לכו וספרו ליוחנן את כל אשר ראיתם ושמעתם כאן היום," ענה ישוע לשאלתם. "ספרו לו שהעיוורים רואים, הפיסחים הולכים, המצורעים מטוהרים, החרשים שומעים, המתים קמים לתחייה והעניים שומעים את בשורת אלוהים.

²³ועוד אמרו ליוחנן כי ברוך האיש שלא אהיה לו מכשול, אלא יאמין בי."

²⁴לאחר שהלכו שני התלמידים דיבר ישוע אל הקהל על אודות יוחנן: "מה הלכתם לראות במדבר? האם הלכתם להתבונן בעשב הנע ברוח?

²⁵אמרו לי, מה ציפיתם לראות? אדם לבוש בגדים יפים? הרי מי שלובש בגדים מפוארים גר בארמונות פאר ולא במדבר..

²⁶מה באמת הלכתם לראות, נביא? כן! נביא הלכתם לראות, ואני אומר לכם שהוא גדול אף מנביא.

²⁷על האיש הזה כתוב בתנ"ך: 'הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני.'

²⁸ובכן, לא נולד אדם גדול מיוחנן, ויחד עם זאת — הקטן במלכות האלוהים גדול ממנו!"

²⁹כל האנשים אשר שמעו את דברי יוחנן — אפילו גובי מכס — הצדיקו את דרישות אלוהים ונטבלו על-ידי יוחנן.

³⁰אולם הפרושים וחכמי התורה דחו את תוכניתו של ה' למענם וסרבו להיטבל על-ידי יוחנן.

³¹"מה יכול אני להגיד על אנשים כאלה?" שאל ישוע. "למה הם דומים?

³²הם דומים לילדים במגרש משחקים שמתלוננים באוזני חבריהם: 'ניגנו לכם בחליל אך לא רקדתם, קיננו לכם קינה, אך לא בכיתם.'"

³³ישוע המשיך: "יוחנן המטביל נהג לצום ולא שתה יין כל ימי חייו, ואתם קראתם לו 'משוגע'.

³⁴עכשיו בא בן-האדם שאוכל וגם שותה יין, ומה אתם אומרים? 'האיש הזה זללן, הוא שותה יין ומתחבר עם חוטאים וטיפוסים מפוקפקים!

³⁵אנשים יכירו בצדקת ה' וחוכמתו כאשר יראו איך צדיקיו חיים."

³⁶פרוש אחד הזמין את ישוע לארוחה בביתו. ישוע נענה להזמנה, בא לבית הפרוש וישב ליד השולחן.

³⁷באותה עיר הייתה אישה חוטאת. משנודע לה כי ישוע מתארח בבית הפרוש, לקחה פח מלא מרקחת בשמים יקרים ובאה אל הבית.

³⁸כשנכנסה אל הבית כרעה ברך לפני ישוע והרטיבה את רגליו בדמעותיה. בשערה הארוך היא ניגבה את רגליו, נישקה אותן ומרחה עליהן את הבשמים שהביאה.

³⁹מארחו של ישוע ראה את המתרחש, ומכיוון שהכיר את האישה אמר בלבו: "אילו ישוע היה באמת נביא אלוהים, הוא היה יודע עם איזו אישה יש לו עניין!"

⁴⁰ישוע ידע את מחשבות הפרוש ולכן אמר לו: "שמעון, ברצוני לומר לך משהו." "דבר, רבי," השיב שמעון.

⁴¹ישוע סיפר לו את הסיפור הבא: "אדם הילווה כסף לשני אנשים: 500 שקלים לאחד, ו-5000 שקלים לשני.

⁴²הואיל והשניים לא יכלו להחזיר את החוב, ריחם עליהם המלווה וויתר להם על החובות. מי לדעתך יאהב יותר את המלווה בעקבות מעשה נעלה זה?"

⁴³"אני מניח שבעל החוב הגדול יותר," ענה שמעון. "נכון מאוד," הסכים ישוע.

⁴⁴ואז הביט באישה ואמר לשמעון: "הבט באישה זאת; כשנכנסתי לביתך לא הצעת לי קערת מים כדי לרחוץ את רגלי מהאבק, ואילו אישה זו רחצה את רגלי בדמעותיה וניגבה אותן בשערה.

⁴⁵גם לא נשקת לי כמקובל, ואילו היא לא חדלה לנשק את רגלי מהרגע שבאתי לכאן.

⁴⁶אתה לא טרחת למשוח שמן על ראשי, ואילו היא משחה את רגלי בבשמים ובשמנים יקרים.

⁴⁷אהבתה הרבה מוכיחה שנסלחו לה חטאים רבים. אדם שנסלח לו מעט אוהב מעט."

⁴⁸ישוע פנה אל האישה ואמר: "נסלחו לך חטאיך."

⁴⁹האורחים האחרים שישבו איתו ליד השולחן אמרו בלבם: "למי הוא חושב את עצמו שהוא סולח חטאים?"

⁵⁰אולם ישוע המשיך ואמר לאישה: "אמונתך הושיעה אותך. לכי לשלום."