Luke 20— HHH

¹באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית-המקדש וסיפר לו את בשורת ה', ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו:

²"באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?"

³"אענה לשאלתם בתנאי שתענו לשאלתי," השיב להם ישוע.

⁴"האם יוחנן המטביל נשלח על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?"

⁵הם התייעצו ביניהם: "אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו.

⁶אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים."

⁷לבסוף השיבו לישוע: "איננו יכולים להשיב לשאלתך, מפני שאיננו יודעים את התשובה."

⁸"אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם," אמר ישוע.

⁹ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא: "איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים.

¹⁰בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות.

¹¹בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות.

¹²בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם.

¹³"מה אעשה?" שאל את עצמו בעל הכרם. 'אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו.'

¹⁴"אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו: 'יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!'

¹⁵והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו. "מה לדעתכם יעשה בעל הכרם?

¹⁶אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים." "חס וחלילה שיעשו כך האנשים!" קראו השומעים.

¹⁷ישוע נעץ בהם מבטו ואמר: "מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהילים: 'אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה'? האבן שהבונים זלזלו בה וזרקו אותה נעשתה לאבן החשובה ביותר בכל הבניין."

¹⁸ישוע הוסיף: "מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק."

¹⁹הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות.

²⁰הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו.

²¹"רבי," פתחו מרגלים אלה, "אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר-אלוהים.

²²אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?"

²³ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה:

²⁴"תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?" "של הקיסר," השיבו.

²⁵"של הקיסר?" שאל ישוע. "אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!"

²⁶ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל-כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם.

²⁷חבורה של צדוקים (הצדוקים לא האמינו בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה:

²⁸"רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת.

²⁹במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן.

³⁰האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן.

³¹כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים.

³²לבסוף מתה גם האישה.

³³"רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!"

³⁴נישואים הם רק בשביל האנשים בעולם הזה," השיב להם ישוע.

³⁵"אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו.

³⁶בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני-אלוהים, משום שקמו לתחייה.

³⁷"בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה' בסנה הבוער, הוא קרא לה': 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.'

³⁸זה כדי לומר שה' הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים."

³⁹"יפה ענית, רבי," שיבחו אותו סופרים אחדים,

⁴⁰ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות.

⁴¹שאל אותם ישוע שאלה: "מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן-דוד?

⁴²הלא דוד עצמו אומר בתהילים: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני

⁴³עד אשית אויביך לרגליך.'

⁴⁴כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?"

⁴⁵בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר:

⁴⁶"היזהרו מהסופרים, כי הם אוהבים להתהלך ברחובות בגלימות ולהיראות על ידי אנשים ושיגידו להם שלום ויחלקו להם כבוד. הם גם אוהבים לשבת במקומות הטובים בבתי-הכנסת ובסעודות-חג.

⁴⁷הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד."