Luke 2— HHH

¹באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית.

²זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה.

³לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו.

⁴גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו — הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך.

⁵אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.

⁶בהיותם בבית-לחם מרים החלה בצירי לידה,

⁷וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד.

⁸בקרבת מקום היו רועי-צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה.

⁹לפתע נגלה אליהם מלאך ה', והשדה נמלא זוהר כבוד ה'. הרועים נבהלו מאוד,

¹⁰אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: "אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר — לא לכם בלבד, כי אם לכל העם!

¹¹בבית-לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון!

¹²כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס."

¹³לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים:

¹⁴"כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים, ושלום על-פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!"

¹⁵כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: "הבא נמהר לבית-לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים."

¹⁶הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס.

¹⁷מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה.

¹⁸כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים,

¹⁹ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות.

²⁰לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את ה' על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו.

²¹כעבור שמונה ימים, בטקס ברית-המילה, ניתן לתינוק השם "ישוע" — השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים.

²²בתום ימי הטהרה של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה',

²³כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה' את הבן הבכור של כל אם,

²⁴ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות.

²⁵בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל.

²⁶רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה'.

²⁷באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית-המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה,

²⁸הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר:

²⁹"אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה, כי קיימת את אשר הבטחת לי; [(30-31) ]במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם!

³⁰

³¹

³²הוא האור אשר יאיר את עיני העמים ויהיה תפארת עמך ישראל!"

³³יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם. [(34-35) ]שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים: "מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי-דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים." [(36-37) ]בבית-המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת-פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים.

³⁴

³⁵

³⁶

³⁷

³⁸חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם ה' ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף-סוף בא המשיח!

³⁹לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם — אל נצרת עירם אשר בגליל.

⁴⁰הילד גדל והיה לנער בריא וחסון, מלא חכמה, ויד אלוהים הייתה עליו. [(41-42) ]כשמלאו לישוע שתים-עשרה שנים עלו הוריו לירושלים — כמנהגם מדי שנה — כדי לחוג את חג הפסח.

⁴¹

⁴²

⁴³בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם.

⁴⁴הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים,

⁴⁵ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם.

⁴⁶לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית-המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות.

⁴⁷כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו.

⁴⁸הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו: "בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום."

⁴⁹"מדוע חיפשתם אותי?" שאל ישוע בתמיהה. "האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?"

⁵⁰אולם הם לא הבינו למה התכוון.

⁵¹ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש.

⁵²ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם.