Luke 1— HHH

¹תאופילוס היקר, אנשים רבים כבר כתבו על הדברים שהתרחשו בינינו,

²על- פי סיפוריהם של תלמידי ישוע ושל עדי ראייה אחרים.

³גם אני חקרתי היטב את התרחשות הדברים מתחילתם, והחלטתי כי טוב שאכתוב לך אותם לפי סדר העניינים,

⁴כדי שיהיה לך מידע מדויק על הנושא שלמדת.

⁵בימי הורדוס מלך יהודה היה בארץ כהן בשם זכריה, אשר היה שייך למחלקת אביה — ממשרתי בית-המקדש. גם אשתו אלישבע הייתה ממשפחה כוהנית.

⁶זכריה ואלישבע היו אנשים צדיקים, אשר אהבו את ה' ושמרו את כל מצוותיו וחוקותיו.

⁷אולם לא היו להם ילדים, כי אלישבע הייתה עקרה, ושניהם כבר היו זקנים. [(8-9) ]יום אחד, כאשר הייתה מחלקתו של זכריה בתורנות בבית- המקדש, נפל בגורלו להיכנס אל היכל ה' ולהקטיר קטורת.

⁸

⁹

¹⁰בינתיים עמד כל העם בחוץ והתפלל, כנהוג בעת הקטרת קטורת.

¹¹לפתע נראה מלאך ה' אל זכריה מימין למזבח הקטורת.

¹²זכריה נבהל ונמלא פחד.

¹³"אל תירא, זכריה," הרגיע אותו המלאך. "באתי לבשר לך שאלוהים שמע את תפילתך, ושאשתך אלישבע תלד לך בן! עליך לקרוא לו 'יוחנן'.

¹⁴לידתו תביא לכם שמחה ואושר, ואנשים רבים ישמחו יחד אתכם,

¹⁵כי ה' הועיד אותו לגדולות. עליו להינזר מיין ומשקאות חריפים, והוא יימלא ברוח הקודש מעת לידתו.

¹⁶יוחנן ישיב רבים מעם ישראל אל ה' אלוהיהם.

¹⁷הוא ילך לפני ה' ברוחו ובגבורתו של אליהו הנביא, ישלים בין אבות לבנים, וישיב את המרדנים לדרך הצדקה והתבונה. אכן, הוא יכין את העם לבואו של האדון."

¹⁸"כיצד אדע שדבריך נכונים"?" שאל זכריה. "הלא אדם זקן אני, וגם אשתי כבר זקנה."

¹⁹"אני המלאך גבריאל!" השיב המלאך. "אני עומד לפני אלוהים, והוא אשר שלח אותי לבשר לך את ההודעה הזאת.

²⁰דע לך כי כל אשר אמרתי יתקיים בבוא הזמן, אולם מאחר שלא האמנת לדברי, לא תוכל להוציא מילה מפיך מרגע זה ועד שיתקיימו דברי!"

²¹האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב.

²²לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון.

²³זכריה נשאר בבית-המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו.

²⁴כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים.

²⁵"מה טוב הוא אלוהים!" קראה אלישבע בשמחה רבה. "ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!"

²⁶בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל,

²⁷אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית-דוד.

²⁸גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה: "שלום לך,אשת חן, ה' עמך!"

²⁹מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון.

³⁰"אל תפחדי, מרים," הרגיע אותה המלאך, "כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך.

³¹בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם 'ישוע' תקראי לו.

³²הוא יהיה רם-מעלה וייקרא בן-אלוהים. ה' ייתן לו את כסא דוד אביו,

³³והוא ימלוך על עם-ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם."

³⁴"כיצד אוכל ללדת?" שאלה מרים בתמיהה. "הרי אני בתולה!"

³⁵השיב לה המלאך: "רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן-אלוהים."

³⁶המלאך המשיך: "לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון — כן, זו ששכנותיה קראו לה 'העקרה' — וגם היא תלד בן!

³⁷כי אין דבר בלתי אשפרי לאלוהים".

³⁸"הנני שפחתך, אדוני," אמרה מרים בענווה, "ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך." לאחר מכן נעלם המלאך. [(39-40) ]כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום.

³⁹

⁴⁰

⁴¹לשמע ברכתה של מרים התנועע התינוק בבטנה של אלישבע, והיא נמלאה ברוח הקודש.

⁴²"ברוכה את בנשים, מרים, וברוך תינוקך!" פרצה אלישבע בקריאת שמחה.

⁴³"מדוע זכיתי בכבוד הגדול שאם אדוני באה לבקר אותי?

⁴⁴התינוק בבטני התנועע בשמחה לשמע קול ברכתך!

⁴⁵אלוהים ברך אותך בצורה נפלאה כזאת משום שהאמנת כי יקיים את דבריו."

⁴⁶השיבה מרים: "ברכי נפשי את ה';

⁴⁷אגיל ואשמח באלוהים מושיעי!

⁴⁸כי עשה חסד עם שפחתו, ומעתה יברכוני כל הדורות.

⁴⁹גדולות ונפלאות עשה עמי אל שדי, קדוש שמו.

⁵⁰מדור לדור הוא מעניק את חסדו ורחמיו לכל היראים אותו.

⁵¹בזרוע נטויה עשה מעשי גבורה, הפר מזימות גאים ורשעים,

⁵²והוריד שליטים מכיסאם. אולם את השפלים והנחותים הוא רומם!

⁵³את העניים האכיל ואת העשירים הרעיב! [(54-55) ]אלוהים תמך בעבדו ישראל, ולא שכח כי הבטיח לאבותינו - לאברהם ולזרעו — לרחם על ישראל לעולם ועד!"

⁵⁴

⁵⁵

⁵⁶מרים נשארה אצל אלישבע כשלושה חודשים, ולאחר מכן חזרה לביתה.

⁵⁷בינתיים תמו ימי הריונה של אלישבע והיא ילדה בן.

⁵⁸השמועה על החסד שעשה איתה ה' התפשטה עד מהרה בין שכניה וקרובי משפחתה, וכולם שמחו בשמחתה.

⁵⁹ביום השמיני להולדת התינוק התכנסו השכנים והקרובים לטקס ברית-המילה. האורחים היו בטוחים שהתינוק ייקרא "זכריה" — על שם אביו,

⁶⁰אולם אלישבע אמרה: "לא, שם התינוק יוחנן!"

⁶¹"יוחנן?" התפלאו האורחים. "אבל אין במשפחתך אף אחד בשם הזה".

⁶²הם פנו אל זכריה (שעדיין לא היה מסוגל לדבר), ושאלו אותו בתנועות ידיים וברמזים כיצד ייקרא התינוק.

⁶³זכריה ביקש בתנועות ידיים שיביאו לו לוח, וכתב עליו: "שם הילד יוחנן".

⁶⁴באותו רגע חזר אליו כושר הדיבור והוא החל לברך את אלוהים.

⁶⁵כל השכונה נמלאה יראת כבוד, והדבר היה נושא לשיחה בכל הרי יהודה.

⁶⁶כל השומעים התרשמו עמוקות ואמרו: "מעניין למה נועד הילד הזה." כי היה ברור להם שאלוהים איתו.

⁶⁷לאחר מכן נמלא זכריה אביו רוח הקודש וניבא את הנבואה הבאה:

⁶⁸"ברוך ה' אלוהי ישראל, כי פנה אל עמו, הודיע ופדה אותו.

⁶⁹ה' שלח לנו מושיע גיבור משושלת בית דוד עבדו —

⁷⁰כפי שהבטיח לנו בפי נביאיו הקדושים עוד לפני זמן רב —

⁷¹כדי להצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו. [(72-73) ]"אלוהים זוכר את בריתו עם אבותינו ואת שבועתו לאברהם אבינו: [(74-75) ]להצילנו מיד אויבינו, ולהעניק לנו את הזכות לשרתו כל ימי חיינו בקדושה, ובצדקה וללא פחד.

⁷²

⁷³

⁷⁴

⁷⁵

⁷⁶"ואתה, ילדי הקטן, תיקרא נביא לאל עליון, כי תלך לפני האדון ותפנה לו את הדרך.

⁷⁷אתה תלמד את בני-ישראל כיצד הם יכולים להיוושע על-ידי סליחת חטאיהם.

⁷⁸"בזכות אהבתו, רחמיו וטוב-לבו של אלוהים יזרח עלינו אור ממרום,

⁷⁹כדי להאיר לשרויים במוות ובחשכה, וכדי להוביל את רגלינו אל דרך השלום."

⁸⁰הילד גדל, התחזק והתחשל באופיו. הוא התגורר במדבר עד שהגיע המועד להתחיל את שליחותו אל עם-ישראל.