Matthew 5— DHNT

¹ויהי כראותו את־המון העם ויעל ההרה וישב שם ויגשו אליו תלמידיו׃

²ויפתח את־פיהו וילמד אותם לאמר׃

³אשרי עניי רוח כי להם מלכות השמים׃

⁴אשרי האבלים כי־הם ינחמו׃

⁵אשרי הענוים כי־המה יירשו הארץ׃

⁶אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי־הם ישבעו׃

⁷אשרי הרחמנים כי־הם ירחמו׃

⁸אשרי ברי לבב כי־הם יחזו את־האלהים׃

⁹אשרי רדפי שלום כי־בני אלהים יקראו׃

¹⁰אשרי הנרדפים על־דבר הצדקה כי להם מלכות השמים׃

¹¹אשריכם אם־יחרפו וירדפו אתכם וידברו בשקר עליכם כל־רע בעבורי׃

¹²שמחו וגילו כי שכרכם רב בשמים כי־כן רדפו את־הנביאים אשר היו לפניכם׃

¹³אתם מלח הארץ ואם־המלח היה תפל במה ימלח הן לא־יצלח עוד לכל כי אם־להשליך חוצה והיה מרמס לבני אדם׃

¹⁴אתם אור העולם עיר ישבת על־ההר לא תוכל להסתר׃

¹⁵גם אין מדליקים נר ושמים אותו תחת האיפה כי אם־על־המנורה ויאר לכל־אנשי הבית׃

¹⁶כן יאר אורכם לפני בני האדם למען יראו מעשיכם הטובים ושבחו את־אביכם שבשמים׃

¹⁷אל־תחשבו כי באתי להפר את־התורה או את־דברי הנביאים לא באתי להפר כי אם־למלאת׃

¹⁸כי אמן אמר אני לכם עד כי־יעברו השמים והארץ לא תעבר יוד אחת או־קוץ אחד מן־התורה עד אשר יעשה הכל׃

¹⁹לכן מי אשר יפר אחת מן־המצות הקטנות האלה וכן ילמד את־בני האדם קטון יקרא במלכות השמים ואשר יעשה וילמד אותן הוא גדול יקרא במלכות השמים׃

²⁰כי אני אמר לכם אם לא־תרבה צדקתכם מצדקת הסופרים והפרושים לא תבאו אל־מלכות השמים׃

²¹שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תרצח ואשר ירצח מחיב הוא לבית דין׃

²²אבל אני אמר לכם כל־אשר יקצף על־אחיו חנם מחיב הוא לבית דין ואשר יאמר אל־אחיו רקא מחיב הוא לסנהדרין ואשר יאמר אתה הנבל מחיב לאש גיהנם׃

²³לכן אם־תקריב קרבנך אל־המזבח ושם תזכר כי־יש לאחיך דבר עליך׃

²⁴עזוב תעזב שם את־קרבנך לפני המזבח וקדם ללכת לכפר פני אחיך ואחרי כן בוא הקרב את־קרבנך׃

²⁵מהר התרצה לאיש ריבך בעודך בדרך אתו פן־יסגיר אתך איש ריבך אל־השפט והשפט יסגירך לשוטר והשלכת אל־בית הכלא׃

²⁶אמן אמר אני לך לא תצא משם עד אשר שלמת את־הפרוטה האחרונה׃

²⁷שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תנאף׃

²⁸אבל אני אמר לכם כל־אשר יביט באשה לחמד אותה נאף נאפה בלבו׃

²⁹ואם תכשילך עין ימינך נקר אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל־גופך אל־גיהנם׃

³⁰ואם־ידך הימנית תכשילך קצץ אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל־גופך אל־גיהנם׃

³¹ונאמר איש אשר ישלח את־אשתו ונתן לה ספר כריתות׃

³²אבל אני אמר לכם המשלח את־אשתו בלתי על־דבר זנות עשה אתה נאפת והלקח את־הגרושה לו לאשה נאף הוא׃

³³עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תשבע לשקר ושלם ליהוה שבעותיך׃

³⁴אבל אני אמר לכם לא תשבעו כל־שבועה לא בשמים כי־כסא אלהים המה׃

³⁵ולא בארץ כי־הדום רגליו היא ולא בירושלים כי־היא קרית מלך רב׃

³⁶אף בראשך אל־תשבע כי־אין ביכלתך להפך שער אחד ללבן או לשחר׃

³⁷אך־יהי דברכם הן הן לא לא והיותר מאלה מן־הרע הוא׃

³⁸שמעתם כי נאמר עין תחת עין שן תחת שן׃

³⁹אבל אני אמר לכם אל־תתקוממו לרע אך המכה אותך על־הלחי הימנית הטה־לו גם את־האחרת׃

⁴⁰ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את־כתנתך תן־לו גם את־המעיל׃

⁴¹והאונס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים׃

⁴²השאל מאתך תן־לו והבא ללות ממך אל־תשב פניו׃

⁴³שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את־איבך׃

⁴⁴אבל אני אמר לכם אהבו את־איביכם ברכו את־מקלליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם׃

⁴⁵למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על־הצדיקים וגם על־הרשעים׃

⁴⁶כי אם־תאהבו את־אהביכם מה־הוא שכרכם הלא גם־המכסים יעשו־זאת׃

⁴⁷ואם־תשאלו לשלום אחיכם בלבד מה־יתרון לכם הלא גם־המכסים יעשו־זאת׃

⁴⁸לכן היו שלמים כאשר אביכם שבשמים שלם הוא׃