1וישב אל־הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם־רב עד אשר־ירד לשבת באניה בים וכל־העם עומד על־חוף הים ביבשה׃
2וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃
3שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃
4ויהי בזרעו ויפל מן־הזרע על־יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃
5ויש אשר נפל על־מקום הסלע אשר אין־לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא־היה לו עמק אדמה׃
6ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין־לו שרש׃
7ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃
8ויש אשר נפל על־האדמה הטובה ויתן פרי עולה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃
9ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
10ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם־שנים העשר על־המשל׃
11ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃
12למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן־ישובו ונסלח לחטאתם׃
13ויאמר להם הן לא ידעתם את־המשל הזה ואיך תבינו את־המשלים כלם׃
14הזרע הוא זרע את־הדבר׃
15ואלה הם הנזרעים על־יד הדרך אשר יזרע־בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את־הדבר הזרוע בלבבם׃
16וכן הנזרעים על־מקמות הסלע הם השמעים את־הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃
17אך אין־להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר־כן בהיות צרה ורדיפה על־אדות הדבר מהרה יכשלו׃
18והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את־הדבר׃
19ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את־הדבר ופרי לא יהיה־לו׃
20ואלה הנזרעים על־האדמה הטובה הם השמעים את־הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃
21ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על־המנורה׃
22כי אין־דבר סתום אשר לא־יגלה ולא נעלם דבר כי אם־למען יבא לגלוי׃
23כל־אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
24ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃
25כי מי שיש־לו נתון ינתן לו ומי שאין־לו גם את־אשר יש־לו יקח ממנו׃
26ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על־האדמה׃
27וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃
28כי הארץ מאליה מוציאה פריה את־הדשא ראשונה ואחריו את־השבלת ואחרי־כן את־החטה המלאה בשבלת׃
29וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את־המגל כי בשל הקציר׃
30ויאמר אל־מה נדמה את־מלכות האלהים ובאיזה משל נמשילנה׃
31כגרגר של־חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל־הזרעים אשר על־הארץ׃
32ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על־כל־הירקות ועשה ענפים גדולים עד־אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃
33ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את־הדבר כפי־אשר יכלו לשמע׃
34ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם־תלמידיו לבדם יבאר להם את־הכל׃
35ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה אל־עבר הים׃
36ויעזבו את־המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם־אניות אחרות הלכו עמו׃
37ותקם רוח־סערה גדולה וישטפו הגלים אל־תוך האניה עד אשר־כמעט נמלאה׃
38והוא ישן על־הכסת באחורי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי־נאבד׃
39ויעור ויגער ברוח ויאמר אל־הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃
40ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין־לכם אמונה׃
41וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל־רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃