1ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מרים המגדלית ומרים אם יעקב ושלמית בשמים לבוא ולסוך אתו בהם׃
2ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל־הקבר כזרוח השמש׃
3ותאמרנה אשה אל־אחותה מי יגל־לנו את־האבן מעל פתח הקבר׃
4ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד׃
5ותבאנה אל־תוך הקבר ותראינה בחור אחד ישב מימין והוא עוטה שמלה לבנה ותשתוממנה׃
6ויאמר אליהן אל־תשתוממנה את־ישוע הנצרי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם איננו פה הנה־זה המקום אשר השכיבהו בו׃
7אך־לכנה ואמרתן אל־תלמידיו ואל־פטרוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם׃
8ותמהרנה לצאת ותברחנה מן־הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא־הגידו דבר לאיש כי יראו׃
9והוא כאשר קם מן־המתים באחד בשבת נראה בראשנה אל־מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים׃
10ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים׃
11וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה׃
12ואחרי־כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בהיתם מתהלכים בצאתם השדה׃
13והם הלכו ויגידו לאחרים וגם־להם לא האמינו׃
14ובאחרנה נראה לאחד העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא־האמינו לראים אתו נעור מן־המתים׃
15ויאמר אליהם לכו אל־כל־העולם וקראו את־הבשורה לכל־הבריאה׃
16המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא־יאמין יאשם׃
17ואלה האתות אשר ילוו אל־המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃
18נחשים ישאו בידיהם ואם־ישתו סם־המות לא יזיקם על־חולים ישימו את־ידיהם וייטב להם׃
19ויהי אחרי אשר־דבר אתם האדון וינשא השמימה וישב לימין האלהים׃
20והמה יצאו ויקראו את־הבשורה בכל־המקמות והאדון עזרם ויחזק את־הדבר באתות הבאות אחרי דברם אמן׃