Luke 9— DHNT

¹ויקרא אל־שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל־השדים ולרפא חליים׃

²וישלחם לקרא את־מלכות האלהים ולרפא את־החלים׃

³ויאמר להם אל־תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא־לחם ולא־כסף ואל־יהיה לאיש מכם שתי כתנות׃

⁴והבית אשר תבאו בו שם שבו־לכם ומשם צאו׃

⁵וכל אשר לא־יקבלו אתכם צאו מן־העיר ההיא ונערו את־העפר מעל רגליכם לעדות בהם׃

⁶ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את־הבשורה ומרפאים בכל־מקום׃

⁷וישמע הורדוס שר הרבע את־כל־אשר נעשה על־ידו ותפעם רוחו כי־יש אשר אמרו יוחנן קם מן־המתים׃

⁸ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן־הקדמונים׃

⁹ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את־ראש יוחנן מעליו ומי־אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃

¹⁰וישובו השליחים ויספרו־לו את־כל־אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל־מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית־צידה׃

¹¹והמון העם כאשר ידעו את־זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על־מלכות האלהים וירפא את־הצריכים לרפואה׃

¹²והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח־נא את־העם וילכו אל־הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי־פה אנחנו במקום חרבה׃

¹³ויאמר אליהם תנו־אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם־חמשת ככרות־לחם ודגים שנים בלתי אם־נלך ונקנה־אכל לכל־העם הזה׃

¹⁴כי היו כחמשת אלפי־איש ויאמר אל־תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה׃

¹⁵ויעשו־כן ויושיבו את־כלם׃

¹⁶ויקח את־חמשת ככרות הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם׃

¹⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים׃

¹⁸ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה־אמרים עלי המון העם מי־אני׃

¹⁹ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ואחרים אמרים אליהו ואחרים אמרים נביא קם מן־הקדמונים׃

²⁰ויאמר אליהם ואתם מה־אתם אמרים מי־אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה׃

²¹ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את־הדבר הזה׃

²²ויאמר מן־הצרך הוא אשר בן־האדם יענה הרבה וימאס מן־הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃

²³ואל־כלם אמר איש כי־יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את־צלבו והלך אחרי׃

²⁴כי כל־אשר יחפץ להושיע את־נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את־נפשו למעני הוא יושיענה׃

²⁵כי מה־יועיל האדם כי־יקנה את כל־העולם ואבד והשחית את־נפשו׃

²⁶כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן־האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים׃

²⁷ובאמת אני אמר לכם יש מן־העמדים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו את־מלכות האלהים׃

²⁸ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את־פטרוס ואת־יוחנן ואת־יעקב ויעל אל־ההר להתפלל שם׃

²⁹ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק׃

³⁰והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואליהו׃

³¹אשר נראו בכבוד והגידו את־אחריתו אשר ימלאנה בירושלים׃

³²ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את־כבודו ואת־שני האנשים העמדים עליו׃

³³ויהי בהפרדם ממנו ויאמר פטרוס אל־ישוע מורה טוב היותנו פה נעשה־נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה־דבר׃

³⁴הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו׃

³⁵ויצא קול מן־הענן אמר זה־בני ידידי אליו תשמעון׃

³⁶ובהיות הקול נשאר ישוע לבדו והמה החשו ולא־הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו׃

³⁷ויהי ממחרת ברדתם מן־ההר ויצא עם־רב לקראתו׃

³⁸והנה איש אחד מן־העם צעק לאמר אנא רבי פנה־נא אל־בני כי יחיד הוא לי׃

³⁹והנה־רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו׃

⁴⁰ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃

⁴¹ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד־מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את־בנך׃

⁴²ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את־הנער וישיבהו לאביו׃

⁴³וישתוממו כלם על־גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על־כל אשר עשה ויאמר ישוע אל־תלמידיו׃

⁴⁴שימו אתם באזניכם את־הדברים האלה כי עתיד בן־האדם להמסר בידי בני־האדם׃

⁴⁵והמה לא הבינו את־המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על־המאמר הזה׃

⁴⁶ויעל על־לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם׃

⁴⁷וירא ישוע את־מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו׃

⁴⁸ויאמר אליהם כל־אשר יקבל את־הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל־אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול׃

⁴⁹ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונעצור בעדו יען איננו הולך עמנו׃

⁵⁰ויאמר ישוע אליו אל־תעצרהו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא׃

⁵¹ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את־פניו ללכת ירושלים׃

⁵²וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל־אחד מכפרי השמרונים להכין לו׃

⁵³ולא קבלהו על־אשר היו פניו הלכים ירושלים׃

⁵⁴ויאמרו יעקב ויוחנן תלמידיו כראותם זאת לאמר אדנינו התרצה ונאמר כי־תרד אש מן־השמים ותאכלם כאשר עשה גם־אליהו׃

⁵⁵ויפן ויגער־בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח־מי אתם׃

⁵⁶כי בן־האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם־להושיעם וילכו להם אל־כפר אחר׃

⁵⁷ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל־כל־אשר תלך׃

⁵⁸ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן־האדם אין־לו מקום להניח שם את־ראשו׃

⁵⁹ואל־איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן־לי ואלכה בראשונה לקבר את־אבי׃

⁶⁰ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את־מתיהם ואתה לך הודע את־מלכות האלהים׃

⁶¹ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני אך הניחה־לי בראשונה להפרד מבני ביתי׃

⁶²ויאמר ישוע כל־השם את־ידו על־המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים׃