1ואחרי־כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל־כל־עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃
2ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל־אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃
3לכו־נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃
4אל־תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל־תשאלו לשלום־איש בדרך׃
5ולכל־בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃
6והיה כי יהיה־שם בן־שלום ונח עליו שלומכם ואם־לא אליכם ישוב׃
7ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל־תסעו מבית לבית׃
8וכל־עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו־שם את־אשר ישימו לפניכם׃
9ורפאו את־החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃
10וכל־עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל־רחובותיה ואמרו׃
11אף את־עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃
12אני אמר אליכם כי לסדום יקל ביום ההוא מן־העיר ההיא׃
13אוי לך כורזין אוי לך בית־צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃
14אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃
15ואת כפר־נחום אשר עד־השמים התרוממת אל־שאול תורדי׃
16השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את־אשר שלחני׃
17וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם־השדים נכנעים לנו בשמך׃
18ויאמר אליהם ראיתי את־השטן נפל כברק מן־השמים׃
19הנה השלטתי אתכם לדרך על־נחשים ועקרבים ועל כל־גבורת האיב וכל־דבר לא יזיק לכם׃
20אך בזאת אל־תשמחו כי־נכנעים לכם הרוחות כי אם־שמחו על אשר־נכתבו שמותיכם בשמים׃
21בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח הקדש ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את־אלה מן־החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי־כן היה רצון מלפניך׃
22הכל נמסר־לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃
23ויפן אל־תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃
24כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃
25והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה־אעשה ואירש חיי עולם׃
26ויאמר אליו מה־כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃
27ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך ובכל־מדעך ואת־רעך כמוך׃
28ויאמר אליו כן השיבות עשה־זאת וחיה׃
29והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃
30ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃
31ויקר המקרה כי־ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃
32וכן גם־איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃
33ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃
34ויגש אליו ויחבש את־פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על־בהמתו ויוליכהו אל־המלון ויכלכלהו׃
35ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃
36ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃
37ויאמר העשה עמו את־החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה־כן גם־אתה׃
38ויהי בנסעם ויבא אל־כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל־ביתה׃
39ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל־דברו׃
40ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על־לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר־נא אליה ותעזר־לי׃
41ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על־הרבה׃
42אבל אחת היא מן־הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא־יקח ממנה׃