1וישוע שב מן־הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה׃
2וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר־תמו וירעב׃
3ויאמר אליו השטן אם בן־האלהים אתה אמר אל־האבן הזאת ותהי ללחם׃
4ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה׃
5ויעלהו השטן על־הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל־ממלכות תבל׃
6ויאמר אליו השטן לך אתן את־כל־הממשלה הזאת ואת־כבודן כי־נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ׃
7ועתה אם־תשתחוה לפני הכל יהיה־לך׃
8ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד׃
9ויביאהו ירושלים ויעמידהו על־פנת בית־המקדש ויאמר אליו אם בן־האלהים אתה השלך עצמך למטה׃
10כי כתוב כי־מלאכיו יצוה־לך לשמרך׃
11וכי על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃
12ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את יהוה אלהיך׃
13וככלות השטן כל־מסה וירף ממנו עד־עת׃
14וישב ישוע בגבורת הרוח אל־הגליל ויצא שמעו בכל־הככר׃
15והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללהו כלם׃
16ויבא אל־נצרת אשר גדל־שם וילך כמשפטו ביום השבת אל־בית הכנסת ויקם לקרא בתורה׃
17ויתן־לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את־הספר וימצא את־המקום אשר היה־כתוב בו׃
18רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים׃
19שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח־קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת־רצון ליהוה׃
20ויהי כאשר גלל את־הספר וישיבהו אל־החזן וישב ועיני כל־אשר בבית הכנסת נשאות אליו׃
21ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃
22וכלם העידהו ותמהו על־דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא־זה הוא בן־יוסף׃
23ויאמר אליהם הן תאמרו לי את־המשל הזה רפא רפא את־עצמך וככל אשר שמענו שנעשה בכפר נחום עשה־כן גם־פה בעיר מולדתך׃
24ויאמר אמן אמר אני לכם כי אין־נביא רצוי בארץ מולדתו׃
25ואמת אני אמר לכם אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל־הארץ׃
26ולא־נשלח אליהו אל־אחת מהנה זולתי צרפתה אשר לצידון אל־אשה אלמנה׃
27ומצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא טהר אחד מהם זולתי נעמן הארמי׃
28וימלאו כל אשר בבית הכנסת חמה בשמעם את־אלה׃
29ויקומו וידיחו אתו אל־מחוץ לעיר ויביאהו עד־גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה׃
30אך־הוא עבר בתוכם וילך לדרכו׃
31וירד אל־כפר־נחום עיר הגליל וילמדם בשבתות׃
32וישתוממו על־תורתו כי רב עצמה דברו׃
33ואיש היה בבית הכנסת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר׃
34אהה מה־לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃
35ויגער־בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו׃
36ותפל אימה על־כלם וידברו איש אל־רעהו לאמר מה הדבר הזה כי־בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים׃
37ושמעו הולך בכל־מקמות הככר׃
38ויקם מבית הכנסת ויבא ביתה שמעון וחמות שמעון אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה׃
39ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם׃
40וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירפא אותם בשומו את־ידיו על־כל־אחד מהם׃
41וגם־שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן־האלהים ויגער־בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח׃
42ויצא וילך־לו כאור הבקר אל־מקום חרבה והמון העם בקשהו ויבאו עדיו ויפצרו־בו לבלתי סור מהם׃
43ויאמר להם הן עלי לבשר גם־לערים האחרות את־בשורת מלכות האלהים כי לזאת שלחתי׃
44ויהי קורא בבתי הכנסיות אשר בגליל׃