1ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על־דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם־זבחיהם׃
2ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל־אנשי הגליל על־אשר־באה כזאת עליהם׃
3לא כי־אמר אני לכם אם־לא תשובו תאבדו כלכם גם־אתם׃
4או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי־היו אשמים מכל־האנשים הישבים בירושלים׃
5לא כי־אמר אני לכם אם־לא תשובו תאבדו כלכם גם־אתם׃
6וישא משלו ויאמר איש אחד היתה־לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש־בה פרי ולא מצא׃
7ויאמר אל־הכרם הנה־זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה־זה תשחית את האדמה׃
8ויען ויאמר אליו אדני הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי־אעדר ושמתי דמן סביבותיה׃
9אולי־תעשה פרי ואם־לא בשנה הבאה תגדענה׃
10ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות׃
11והנה אשה טעונת רוח־חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה׃
12ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך׃
13וישם את־ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את־האלהים׃
14ויכעס ראש הכנסת על־אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל־העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת׃
15ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את־שורו או את־חמרו מן־האבוס ויוליכהו להשקתו׃
16וזאת אשר היא בת־אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת׃
17ויהי כאמרו את־הדברים האלה נכלמו כל־מתקוממיו וישמח כל־העם על־כל־הנפלאות הנעשות על־ידו׃
18ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל־מה אמשילנה׃
19דומה היא לגרגר של־חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו׃
20ויאמר עוד אל־מה אדמה את מלכות האלהים׃
21דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי־יחמץ כלו׃
22ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את־דרכו לבוא ירושלים׃
23וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים׃
24ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי־אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו׃
25והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את־הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על־הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח־לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם׃
26אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת׃
27ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל־פעלי האון׃
28ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את־אברהם ויצחק ויעקב ואת־כל־הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה׃
29ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים׃
30והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים׃
31ביום ההוא נגשו מן־הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך׃
32ויאמר אליהם לכו ואמרו אל־השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד־קצי׃
33אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא־יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים׃
34ירושלים ירושלים ההרגת את־הנביאים והסקלת את־הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את־בניך כאשר תקבץ התרנגלת את־אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם׃
35הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי־ראה לא תראוני עד־בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃