1אחי אל־יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נכביד עלינו את־הדין׃
2כי כלנו מרבים להכשל ואשר לא־יכשל בדבור הוא איש תמים וביכלתו לשום רסן גם־לכל־גופו׃
3הנה בפי הסוסים נשים את־הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל־גויתם׃
4והנה האניות אף־כי גדלות הנה ורוחות קשות יהדפון ינהג אתן משוט קטן אל־כל אשר־יחפץ החבל כן גם־הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר׃
5ראה מה־גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם־הלשון אש היא עולם מלא עולה׃
6כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את־כל הגוף ומלהטת את־גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃
7כי מין כל־בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על־ידי מין האדם׃
8אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה׃
9בה נברך את־האלהים אבינו ובה נקלל את־האנשים העשוים בצלם אלהים׃
10מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא־יעשה אחי׃
11היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד׃
12אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם־מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים׃
13מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את־מעשיו בענות החכמה׃
14ואם־קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל־תתהללו ואל־תשקרו באמת׃
15אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם־חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים׃
16כי־במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל־מעשה רע׃
17אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף־אהבת שלום ומכרעת לכף־זכות ואיננה עמדת על־דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא־לב ולב ובלי חנפה׃
18ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום׃