1על־כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל־השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃
2ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃
3ואת־זאת נעשה אם־יתן האל׃
4כי אלה אשר־נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃
5וטעמו את־דבר־אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃
6נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את־בן־האלהים ויתנוהו למשל׃
7כי האדמה השותה את־הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃
8ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃
9אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי־דברנו כזאת׃
10כי האלהים לא־יעות צדק לשכח את־מעשיכם ואת־עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את־הקדשים׃
11אבל חפצנו שכל־אחד מכם גם־ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד־הקץ׃
12שלא תעצלו כי אם־תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את־ההבטחות׃
13כי בהבטיח אלהים את־אברהם נשבע בנפשו יען אשר־אין גדול ממנו להשבע בו׃
14ויאמר כי־ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃
15ויהי בהאריך נפשו השיג את־ההבטחה׃
16בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם היא קץ כל־ערעור על קיום הדבר׃
17על־כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את־ירשי ההבטחה כי לא־תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃
18למען על־פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם אנו החוסים בו נחזק ונתעודד מאד לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃
19אשר־היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל־מבית לפרכת׃
20אשר־בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי־כהן גדול לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃