1על־כן־נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל־מנוחתו פן־יראה איש מכם מאחר פעמיו׃
2כי גם־אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא־הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא־התערב באמונה לשמעים׃
3כי באי המנוחה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יהוה מעת הוסד העולם׃
4כי על־היום השביעי אמר במקום אחד וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו׃
5ובמקום הזה אמר עוד אם־יבאון אל־מנוחתי׃
6ויען כי־יש־עוד מקום לבוא אל המנוחה ואשר התבשרו בראשונה המה לא־באו שם בעבור המרי׃
7לכן הוסיף לקבוע יום באמרו היום על־ידי דוד מקץ ימים רבים כמו שנאמר היום אם־בקלו תשמעו אל־תקשו לבבכם׃
8כי אלו יהושע הניח להם לא־היה מדבר אחרי זאת על־יום אחר׃
9על־כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם אלהים׃
10כי הבא אל־מנוחתו גם־הוא שבת ממלאכתו כמו האלהים משלו׃
11לכן נשקדה־נא לבוא אל־המנוחה ההיא למען אשר לא־יכשל איש והיה ממרה כמוהם׃
12כי־דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד־להבדיל בין־נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו׃
13ואין כל־נברא נסתר מנגדו כי־הכל חשוף וגלוי לעיני־בעל דברים שלנו׃
14ועתה בהיות־לנו כהן ראש גדול אשר עבר בשמים הוא ישוע בן־האלהים נחזיקה בהודאתנו׃
15כי אין לנו כהן גדול אשר לא־יוכל להצטער על־חליינו כי אם־המנסה בכל כמונו אך בלי־חטא׃
16על־כן נקרבה בבטחון אל־כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה׃