1בימים ההם כאשר רב מספר התלמידים היתה תלונת היונים על־העבריים על־אשר העלימו עיניהם מאלמנותיהם לבלתי־תת להן יום יום את־ארוחתן׃
2ויקראו שנים העשר את־המון התלמידים ויאמרו לא־נאוה לנו כי נעזב את־דבר האלהים ונשמש את־השלחנות׃
3לכן אחי ברו־לכם שבעה אנשים מקרבכם אשר שם טוב להם ומלאים רוח הקדש וחכמה ונפקידם על־הענין הזה׃
4ואנחנו נשקד על־התפלה ועל־שמוש הדבר׃
5וייטב הדבר לפני כל־ההמון ויבחרו את־אסטפנוס איש מלא אמונה ורוח הקדש ואת־פילפוס ואת־פרוכורוס ואת־ניקנור ואת־טימון ואת־פרמנס ואת־ניקלס גר אנטיוכיא׃
6את־אלה העמידו לפני השליחים ויתפללו ויסמכו את־ידיהם עליהם׃
7ויהי דבר האלהים הולך וגדל וירב מספר התלמידים בירושלים עד־מאד וגם־המון רב מן־הכהנים נכנעו אל־האמונה׃
8ואסטפנוס מלא אמונה וגבורה ויעש אתות ומופתים גדולים בקרב העם׃
9ויקומו אנשים מבית־הכנסת הנקרא על־שם הליברטינים ושל־קורינים ואלכסנדריים ומן־בני קיליקיא ואסיא ויתוכחו עם־אסטפנוס׃
10ולא יכלו עמד לנגד החכמה והרוח אשר־דבר בו׃
11ויסיתו בו אנשים אמרים שמענו אתו מדבר גדופים במשה ובאלהים׃
12ויעוררו את־העם ואת־הזקנים והסופרים ויקומו עליו ויחטפהו ויביאהו לפני הסנהדרין׃
13ויעמידו עדי שקר אשר אמרו האיש הזה איננו חדל מהטיח דברים נגד מקום הקדש הזה ונגד התורה׃
14כי שמענהו אמר זה ישוע הנצרי יתץ את־המקום הזה וישנה את־החקים אשר מסר־לנו משה׃
15ויסתכלו בו כל־הישבים בסנהדרין ויראו את־פניו כפני מלאך אלהים׃