1ואיש אחד ושמו חנניה עם־אשתו שפירה מכר את־אחזתו׃
2ויקח מן־המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם־היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃
3ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את־לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃
4הלא שלך היה טרם המכרו וגם־אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על־לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃
5וכשמע חנניה את־הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל־השמעים׃
6ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃
7ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃
8ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי־לי הבמחיר הזה מכרתם את־השדה ותאמר כן במחיר הזה׃
9ויאמר פטרוס אליה למה־זה נועדתם לנסות את־רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את־אישך ונשאו אתך החוצה׃
10ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃
11ותהי יראה גדולה על כל־הקהל ועל כל־השמעים את־אלה׃
12ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על־ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של־שלמה׃
13ומן־האחרים אין איש אשר מלאו לבו להלות עליהם אך־הוקיר אתם העם׃
14אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל־האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃
15עד כי־נשאו את־החולים אל־הרחבות וישימום על־מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך־צלו על־אחד מהם׃
16וגם־המון־עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את־החולים ואת־הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃
17ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃
18וישלחו־יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃
19ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את־דלתי בית־הכלא ויוציאם לאמר׃
20לכו והתיצבו במקדש ודברו אל־העם את־כל־דברי החיים האלה׃
21והם כשמעם את־זאת באו אל־המקדש בהיות הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל־הסנהדרין ואל־כל־זקני בני ישראל וישלחו אל־בית האסורים להביא אתם׃
22וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃
23את־בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על־הדלתות וכאשר פתחנו לא־נמצא בו אדם׃
24ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את־הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃
25ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את־העם׃
26וילך שמה הנגיד עם־משרתיו ויקחם אך־לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃
27ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃
28הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את־ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את־דמי האיש הזה׃
29ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃
30אלהי אבותינו הקים את־ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על־העץ׃
31את־זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃
32ואנחנו עדיו על־אלה וגם־רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃
33ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃
34ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן־הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל־העם ויצו להוציא את־השליחים החוצה לזמן מעט׃
35ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה־שאתם עשים להם׃
36כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את־נפשו כאחד הגדולים וידבקו־בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר־שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃
37ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי המפקד ויסת אחריו עם רב וגם־הוא נהרג וכל אשר־שמעו אליו נפצו׃
38ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן־האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם־מאת אדם היא תפר׃
39ואם־מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן־תמצאו נלחמים את־האלהים׃
40וישמעו אליו ויקראו את־השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃
41ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על־כי זכו לשאת על־שמו כלמה׃
42וכל־היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את־בשורת ישוע המשיח׃