1אמנם אין־צרך לכתב אליכם על־דבר השרות אשר לעזרת הקדשים׃
2כי ידעתי את־נדיבתכם אשר עליה אני מתהלל בכם לפני אנשי מקדוניא לאמר אכיא מוכנה היא משנה שעברה ותער הקנאה היוצאת מכם את־רוח רבם׃
3אבל שלחתי את־האחים פן־תהיה לריק תהלתנו עליכם בדבר הזה ולמען תהיו מוכנים כאשר אמרתי׃
4פן־בבוא אתי אנשים ממקדוניא ימצאו אתכם לא־מוכנים ונבוש אנחנו ואינני אמר אתם בבטחון הזה אשר התהללנו בו׃
5על־כן היה נכון בעיני לבקש מן־האחים כי־יקדמו ללכת אליכם ויכינו את־ברכתכם המיועדה מלפנים למען תהיה מוכנת כעין ברכה ולא כעין כילות׃
6כי הנה הזרע בצמצום גם־יקצר בצמצום והזרע בברכות גם־יקצר בברכות׃
7וכל־איש כאשר ידבנו לבו לא מצער ולא מאנס כי הנתן בלב שמח יאהבנו אלהים׃
8ואלהים יכל להרעיף עליכם בשפע כל־חסד עד־כי יהיה לכם בכל־עת די ספוקכם בכל ותותירו בכל־מעשה טוב׃
9ככתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד׃
10והנתן זרע לזרע ולחם לאכל יתן וירבה את־זרעכם ויפריא תנובות צדקתכם׃
11למען תעשירו בכל לכל־התמימות הפעלת תודה לאלהים על־ידינו׃
12כי־שרות העבודה הזאת לא לבד ימלא את־מחסרי הקדשים כי גם־יודו רבים לאלהים בשרותכם הנאמן הזה׃
13ויכבדו את־האלהים על־משמעת הודאתכם לבשורת המשיח ועל־תמת התחברותכם אליהם ואל־כלם׃
14והם בהתחננם בעדכם נכספים לכם בעבור חסד האלהים אשר גבר עליכם׃
15ותודה לאלהים על־מתנתו העצומה מספר׃