1ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב־עוד אליכם בעצבת׃
2כי אם־אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם־הנעצב על־ידי׃
3וזאת כתבתי לכם פן־יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה־לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃
4כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃
5ואם־יש איש אשר העציב לא־אתי העציב אלא כלכם פן־אפריז על־המדה העציב למקצת׃
6ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא מאת הרבים׃
7ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃
8על־כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃
9כי לבעבור זאת גם־כתבתי למען אדע את־תמתכם אם־בכל תשמעון׃
10ואיש אשר תסלחו לו אסלח־לו גם־אני כי גם־אנכי אם־סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃
11פן־יונה אתנו השטן כי לא־נעלמו מאתנו מזמותיו׃
12ואני בבאי לטרואס על־דבר בשורת המשיח אף כי־נפתח־לי פתח באדנינו׃
13לא־היתה רוחה לרוחי על אשר לא־מצאתי שם את־טיטוס אחי ואני נפרדתי מהם ויצאתי ללכת אל־מקדוניא׃
14אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל־עת נצחון במשיח ומפיץ על־ידינו את־ריח דעתו בכל־מקום׃
15כי־ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃
16לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי־זה ראוי לכך׃
17כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם־מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃