1ועל־כן לא יכלנו עוד להתאפק ונועץ להותר לבדנו באתינס׃
2ונשלח את־טימותיוס אחינו ומשרת האלהים ועזרנו בבשורת המשיח לחזק ולהזהיר אתכם על־דבר אמונתכם׃
3שלא־ימוט איש במצוקות האלה כי־ידעתם אף־אתם כי לזאת יעדנו׃
4הלא כבר אמרנו אליכם בהיותנו אצלכם כי־עתידים אנחנו להלחץ כאשר גם־היה ואתם ידעתם׃
5ובעבור כן לא־יכלתי עוד להתאפק ואשלח לדעת אמונתכם כי אמרתי פן־נסה אתכם המנסה והיתה לריק יגיעתנו׃
6ועתה כשוב אלינו טימותיוס מאתכם ויבשר אתנו את־בשורת אמונתכם ואהבתכם ואת אשר אתם זכרים אתנו לטובה בכל־עת ונכספים לראות אתנו כאשר גם־אנחנו נכספים לכם׃
7אז נחמנו עליכם אחי בכל־צרתנו ולחצנו על־ידי אמונתכם׃
8כי עתה נחיה אם־תעמדו אתם באדנינו׃
9כי מה־נשיב לאלהים להודות לו בעבורכם על כל־השמחה אשר שמחנו עליכם לפני אלהינו׃
10לילה ויומם מפילים אנחנו תחנתנו לראות את־פניכם ולהשלים את־מחסרי אמונתכם׃
11והוא האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח יישר את־דרכנו אליכם׃
12ואתכם ירבה ויותיר האדון לאהבה איש את־רעהו ולאהבה כל־אדם כאשר גם־אנחנו אהבים אתכם׃
13ויכונן את־לבבכם להיות תמים בקדשה לפני אלהינו אבינו בבא ישוע המשיח אדנינו עם־כל־קדשיו׃