1ועל־דבר זבחי האלילים ידענו שיש־דעה לכלנו הדעת תגביה לב והאהבה היא הבונה׃
2החשב כי־הוא ידע דבר־מה עוד לא־ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו׃
3אבל אם־יאהב איש את־האלהים האלהים ידעו׃
4ועל־דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי־האליל אין בעולם ואין אלהים בלתי אחד׃
5ואף כי־יש הנקראים אלהים אם־בשמים אם־בארץ באשר יש אלהים רבים ואדנים רבים׃
6אמנם לנו אך־אל אחד האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ואדון אחד ישוע המשיח אשר הכל על־ידו ואנחנו על־ידו׃
7אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את־האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל׃
8המאכל לא יקרב אתכם לאלהים כי אם־נאכל אין־לנו יתרון ואם־לא נאכל לא נגרע׃
9אבל הזהרו פן־תהיה אותה החרות שלכם למכשל החלשים׃
10כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים׃
11ויאבד על־ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת המשיח׃
12ואם־ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את־רוחם החלוש למשיח אתם חטאים׃
13על־כן אם־מאכלי מכשיל את־אחי לא־אכל בשר לעולם למען לא־אכשיל את־אחי׃