1כן יחשב־איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל׃
2הנה סוף דבר שלא יבקש מן־הסכנים כי אם־להמצא נאמנים׃
3ואני נקלה היא בעיני אם נדון אני על־ידיכם או על־ידי יום־דין של־בני אדם גם־אני את־נפשי לא אדין׃
4כי אינני יודע בנפשי רע ובכל־זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה׃
5על־כן אל־תשפטו שפוט לפני העת עד כי־יבוא האדון אשר גם־יוציא לאור את־תעלמות החשך ויגלה את־עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל־איש מאת האלהים׃
6ואת־זאת אחי הסבתי על־עצמי ועל־אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא־יתחכם איש יותר ממה־שכתוב פן־תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו׃
7כי מי הבדיל אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם־קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל׃
8הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם־אנחנו׃
9כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני־תמותה כי היינו לראוה לעולם גם־למלאכים גם־לבני אדם׃
10אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים׃
11ועד־השעה הזאת הננו רעבים גם־צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃
12ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל׃
13גדפו אתנו ונתחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד־עתה׃
14ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם־מזהיר אתכם כבני האהובים׃
15כי גם־אם־היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על־ידי הבשורה׃
16על־כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי׃
17ובעבור זאת שלחתי אליכם את־טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את־דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל־מקום בכל־קהלה וקהלה׃
18הן־יש מתנשאים כאלו לא־אבוא אליכם׃
19אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם־ירצה האדון ואדעה לא את־דברי המתנשאים כי אם־את־גבורתם׃
20כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם־בגבורה׃
21ומה־תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה׃