Romans 10
1 אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו:
2 כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת:
3 כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו:
4 כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו:
5 כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:
6 והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח:
7 או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים:
8 אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים:
9 כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע:
10 כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה:
11 כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש:
12 ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו:
13 כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט:
14 ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד:
15 ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב:
16 אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו:
17 לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים:
18 ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:
19 ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם:
20 וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו:
21 ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה: